חינוך יהודי
תוכן
מוקמם של לימודי חול בחינוך הדתי- הרב אלישע אבינר--------------------1
"בצלם אלקים עשה את האדם"- בסיס לתכנית חינוכית יהודית
והגדרת מטרות של תורת חינוך יהודי- הרב חיים סבתו---------------------4
מקומם של לימודי חול בחינוך הדתי – הרב אלישע אבינר
השילוב בין לימודי קודש ללימודי חול בציבור הדתטי הפך למובן מאליו. אבל מהם יסודותיו של השילוב הזה?
שילוב זה נתפס בעיני רבים מהנוער כפשרה, והם אינם מודעים לשיקולים התורניים של זה.
סיבה נוספת המצריכה דיון היא הידע התורני הדל שיוצאים איתו רבים מבוגרי מערכת החינוך הדתית, בנוסף לזהות דתית שטחית בלא עומק אמוני, עם מחויבות רופפת לקיום מצוות.
שאלת לימודי מקצועות החול משקפת את היחס לחול בכלל, אך אין יכולת להיכנס לזה במסגרת המאמר.
היחס ללימודי החול קשור גם לשאלת ההשתדלות למען פרנסה, אך אין יכולת במסגרת המאמר להכנס לאלת השתדלות מול השגחה.
גם אם צריך לימודי חול צריך להגדיר גם את ה'איכות'- חשיבותם ביחס ללימודי קודש, וגם את ה'כמות'- הקצאת הזמן והמשאבים.
היישום- האם האתגרים החינוכיים של שילוב הקודש והחול יפים לכלל התלמטידים או רק ליחדי סגולה?
בלמוד תורה אדם מחויב באופן טוטאלי, אף שכבר למד כל התורה כולה (מנחות צט), ואין מותר לעשות מלבדה אלא צורך חיוני.
מהו צורך חיוני?
מחלוקת ר' ישמעאל ורשב"י. לר' ישמעאל 'הנהג בהם דרך ארץ', עבודת השדה היא בשעה שעושין רצונו של מקום. לרשב"י אין מקום לעבודה כלל בשעה שעושין רצונו של מקום.
אמנם מחלוקתם היא במלאכה בפועל ולא בלימוד מקצוע, אך אין ספק שהיא משליכה על חשיבות לימוד המקצוע. אביי הכריע כר' ישמעאל שרבים עשו כמותו ועלתה בידן, אך כרשב"י לא עלה בידן.
בקידושין פב- ר' מאיר אומר לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקייה וקלה. אף מותר בשבת לסכם עם מורה שילמד את בנו של אדם, מפני שצרכי מצווה מותרים בשבת (שבת קנ).
בקידושין לאחר דברי ר"מ מביאה הגמ' את דברי ר' נהוראי: "מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה". יש שלמדו שר' נהוראי חולק על ר"מ, אך רבים סבורים שר' נהוראי אינו חולק אלא משלים את דברי ר"מ.
מהרש"א: כוונת ר' נהוראי היא שאינו מלמד את בנו בקביעות אלא תורה. כלומר ר' נהוראי מלמד אותנו סדר קדימויות בחינוך.
סדר קדימויות הוא חשוב מאוד, ועובר כחוט השני אצל כל חכמי ישראל שהקודש-קבע, והחול – עראי.
בהסברת הראי"ה קוק: הצורך במקצוע הוא כלי למלחמת החיים, אך מלחמת החיים תמיד אצלנו במקום השני, כאשר המטרה העיקרית של החינוך היא לעצב את האדם לצורתו המתוקנת, ובעיקר שיהיה טוב וישר. כל מה שתהיה מושרשת בלבו של אדם הקריאה בשם ה' כך יגדל טובו ויושרו, ויהיה יותר מאושר לעצמו ולחברה.
לשם השרשת הקריאה בשם ה' בנפש דרוש תלמוד קבוע, משחר הילדות, על עכן תלמוד תורה לקח מקום בראש בחינוך הישראלי.
משמעות קדימות ערכית זו: להשפיע על היחס הנפשי כלפי התורה ולימודה, ועל פי זה יפה עשו שהפרידו את שעות לימודי הקודש משעות לימודי החול, וכן שפותחים את היום בלימודי הקודש.
היחס למקצוע
שני היבטים: -כמקור פרנסה (מי שלא מלמד בנו אומנות כאילו מלמדו ליסטות)
-יישובו של עולם
מה היחס לישובו של עולם?
חתם סופר: בארץ ישראל עבודת אדמה היא בעצמה מצוה. לגבי שאר אומנויות- החת"ס מתלבט "אפשר שגם הם מצווה", אך בחידושיו לסוכה לו. ובפירוש התורה (פרשת שופטים) מכריע שאף שאר אומנויות הן מצוה בארץ ישראל.
בחו"ל לא היתה חשיבות ליישובו של עולם לתת חילינו לנכרים. חת"ס- ר' נהוראי שאמר איני מלמד את בני אלא תורה זה בחו"ל.
לפי זה יישובו של עולם בארץ ישראל הוא ערך, ולא רק מלחמת החיים. אך עדיים הקודש הוא ההופך את האדם לטוב וישר ומעצב את אישיותו.
מדעי החול בשירות התורה
סיכום ביניים: במערכת החינוך יותר שייך החלק הראשון, דהיינו שמקום לימודי החול הוא לשם רכישת מקצוע, וזה משני הפנים שהזכרנו: 1. מנהד דרך ארץ (שלא יהיה ליסטים), 2. יישוב ארץ ישראל (ולהראות בפני התלמידים את החזון הגדול שביישוב ארץ ישראל).
החלק השני, שלהכרת ה' ואהבתו- נראה שאינו בר השגה כעת.
השכלה כללית
האם מתוך מבט של קודש יש מקום להשכלה כללית?
הראי"ה עפ"י הגר"א: ככל שיחסר לאדם מחכמות העולם כך יחסר לו עשר ידות מחכמת התורה. הרב אלישע אבינר מנתח ומסביר שמדובר לא רק בחכמות של מחשבה בלבד אלא גם בחכמת רגש- פילוסופיה, ספרות, אמנות, שמשקפות את הלכי הרוח שבדור.
מ"מ לומד הרב אבינר שאין הדברים אמורים אלא למי שמתעתדים להיות מנהיגים רוחניים, כדי שידעו את נפש הדור שהם רוצים להיטיב לו.
נטיות נפשיות
אם לאדם יש סיפוק מלימוד מקצוע חול מסוים, האם יש להתחשב בכך?
בספרות שו"ת מהדורות האחרונים ישנה התעלמות משיקול זה, אלא המבט הוא פונקציונאלי- לפי יעילות הלימוד בלבד. אך דעת הראי"ה (בספר אורות התורה) שיש להתחשב בשיקול זה. בתחילת הפסקה הוא דן בהתחשבות בנטית האדם בתוך מקצועות התורה השונים, ובסוף הפסקה הוא דן אף בהתחשבות בנטיה למקצועות חול. מציין לתוס' ישנים שלהי יומא, וקובע: 'הכלל- שהדבר תלוי לפי התכונה והנפש של כל אחד ואחד'.
ב'עין איה' הראי"ה מפרש כעין זה את מחלוקת ר' ישמעאל ורשב"י, שמחלןקתם היתה מהו טבע האדם, והמחלוקת הוכרעה ע"י מבחן מעשי, שרבים עשו כר' ישמעאל שעסקו גם בדרך ארץ ועלתה בידם.
במבחן המעשה
כיצד על מערכת החינוך להיראות לאור עקרונות אלו?
הראי"ה- לילדים שונים מתאימות מסגרות שונות. יש מקום גם לת"תים שבהם לומדים רק קודש, ויש גם מקום לשילוב של לימודי חול במינונים שונים.
תלמידי חכמים רציניים יוצאים רק מהת"תים ועליהם התקווה לכך. אך זה מתאים רק לאחוז אחד, ואף שאר המוסדות המשלבים קודש וחול מושפעים לטובה מהת"תים.
הראי"ה התאונן על 'חסרון הנשמה' במוסדות המשלבים קודש וחול, שהם כביכול נוטלים מעט מכל דבר- מקודש, מחול, מיראת שמים, אך 'נשמה' אין שם, אין שם עוצמה של 'חיות', ולכן הציע שרוב היום יוקדש לקודש, ומיעוט לחול מינימלי.
מסקנה: המתכונת החינוכית לרוב הציבור היא שילוב קודש וחול, אך צריך לאפשר מינונים שונים
"בצלם אלקים עשה את האדם"- בסיס לתכנית חינוכית יהודית
והגדרת מטרות של תורת חינוך יהודי- הרב חיים סבתו
דן בחמישה פירושים עיקריים למושג 'צלם אלקים'. אם נקבץ את התכונות העיקריות שמנו אותן חכמים, נגיע למקבץ התכונות המהותיות ביותר של האדם. נוכל לראות במקבץ זה בסיס לתכנית חינוכית ולהגדרת מטרות של תורת חינוך יהודית.
תכנית זאת המחנכת לביטוי 'צלם אלקקים' שבאדם תהיה הקומה הראשונה, מעליה תיבנה הקומה המדברת על היחודיות של עם ישראל ('חביבין ישראל שנקראו בנים למקום) והקומה העליונה תעסוק בתורה ('חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה').
בספרא: ואהבת לרעך כמוך- ר' עקיבא אומר זה כלל גדול בתורה. בן עזאי אומר 'זה ספר תולדות אדם' זה כלל גדול מזה. כלומר לדעת בן עזאי הבנת המהות הפנימית של האדם היא הכלל הגדול בתורה אף יותר מאהבת הרע.
כלומר- השלטון והרדיה של האדם בכל הנמצאים בעולם מטרתם יצירת יצירות חדשות. האדם הוא שליט בעולם ומנצל שליטתו לשם בריאה ויצירה.
הרב סולובייצ'יק מרחיב: יכולת היצירה היא גם בדברים פיזיים, וגם בדברים מופשטים כגון יצירה חוקית, ואומנות. עוד הוא מחדד שיכולת היצירה=צלם האלקים שבאדם ניתנים לפיתוח או לניוון.
משך חכמה- "הצלם האלוקי הוא הבחירה החופשית".
לפי זה מי שנתון תחת השפעת סמים או מי ששנה בעבירה עד ש'הותרה' לו, כל אלה אינם שולטים בעצמם, וכוחות הבחירה שהם ה'צלם אלקים' שלהם נחלשים.
יש לזכור שגם כוחות אלו ניתנים לפיתוח או לניוון.
מהר"ל- שונא מתנות יחיה- כי מי ששונא המתנות ראוי הוא שיהיה חי, כי המקבל דבר מזולתו אין ראוי לו החיים, כי החי עומד בעצמו.
לתפיסה זו משמעויות חברתיות וחינוכיות חשובות. אם רצוננו לחזק את כוחות החיים של אוכלוסיית זקנים לדוגמה, טעות תהיה רק להעניק להם שפע, כיוון שאז אנו הופכים אותם למקבלים וחייהם אינם חיים. תחת זאת עלינו לתת להם יכולת והזדמנות לתת לחברה. וכן בחברים או בתלמידים.
לא נוכל לסיים סקירתנו בלא להזכיר שיש שסברו ש'צלם אלקים' אינו ניתן לתיאור באחת מהתכונות האנושיות המוכרות לנו. כך משיג המהר"ל על הרמב"ם: כאשר בא לברוא אדם לא אמר נעשה אדם בעל שכל, אלא נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, והוא שדבק באדם הענין האלוקי, הנשמה הקדושה.
סקרנו 5 תכונות יסודיות באדם שלדעת המפרשים נקראות 'צלם אלקים': היצירתיות, השכל, הבחירה, הנתינה, וההשפעה ההדדית בין חומר ורוח. ע"פ זה נאמר שהגדרת המטרה החינוכית תהיה חיזוק ופיתוח הפנימיות של האדם, שהיא צלם אלקים שבו.
