שאלות ותשובות – הקדמות לתורה
חלק א – שאלות נושא רוחביות המתייחסות ליותר משני פרשנים.
1. מהם המטרות הצורך והדרך בכתיבת פירוש התורה?
תשובה:
מטרות וצורך: הרמב"ן בדרשה מבאר שכל ידיעת האדם הוא רק פרי של התורה, כי אם לא כן, האדם הוא כבהמה, כיוון שהאדם יכול בכח שכלו להכיר בבורא ובמה שהעולם נברא ואינו קדמון, ואם אינו חוקר בשכלו לדעת כן, הרי הכל אצלו שווה ואין לו לא מצווה ולא מעשה טוב או רע, ואינו אלא כבהמה שהכל שווה אצלה, וממילא אין טעם לבראתו, כי כל מה שברא הקב"ה את האדם ואת כל הבריות לשרתו הוא ע"מ שיכיר את בוראו וידע מהו המעשה הנבחר ומהו לא, ואם אינו מכיר בבוראו, בריאת השפלים ממנו היא הבל וריק. [מעין זה גם בהקדמת רבנו בחיי שרק על ידי התורה האדם מתרומם לחשוב בדברים נשגבים ולהיבדל מן החומר ולא להיות כבהמה].
הרד"צ הופמן כתב את פירושו במטרה להראות שגם הדברים שנראים תמוהים בתורה, באמת התורה צודקת. תורה שבעל פה מפרשת כמעט תמיד את תורה שבכתב, כך שמטרת הפרשן לא לומר מהו רצון ה', אלא למה הדבר נכתב כך.
דרך: אבן עזרא: א. חמישה דרכים של מפרשי התורה: 1. דרך ארוכה ורחבה –מבארים את התורה באריכות גדולה שאינה שייכת בהכרח לפירוש, ופעמים כתבו דבריהם בלי ראיות, ולפיכך אין תועלת בפירושם. 2. דרך הצדוקים – כענן ובן ישועה שפירשו הפסוקים כרצונם, וטעו בדקדוק לשון הקודש וממילא בביאורי המצוות ועוברים על איסורי תורה. 3. דרך האומרים שדברי התורה כולם הם משל וחידות – וטעו בזה כי התורה ניתנה לבעלי הדעת, וכאשר הדבר הוא צדק ואמת שאין הדעת מכחישה אותו – אין סיבה לומר שאינו כפשוטו. ורק כאשר אין הדעת סובלת הדבר נאמר שהדבר הוא סוד או משל (כגון ערלת הלב), ופעמים ששניהם אמת – גם פשט וגם סוד (כגון עץ הדעת). 4. דרך הדרש – יש שלא סמכו על סברתם ודקדוק לשון המקרא, אלא פירשו הכל דרך דרש. ואין זו הדרך הישרה, כי אין טעם לכתוב מדרשים שכבר נכתבו, ויש מדרשים שסותרים זה את זה, ויש מדרשים שכוונתם עמוקה ונסתרת מעיני ההמון שיבינום כפשוטם (כגון שהתורה קדמה לעולם אלפיים שנה, שאינו כפשוטו כי אם אין עולם אין זמן), ויש דרש שהוא שיטת יחיד, ויש שהינם רק כמלבושים ביחס לגוף להסבירו ולהראותו, ומכל מקום הפשט אינו משתנה – אין מקרא יוצא מידי פשוטו. 5. דרך דקדוק הפשט – זו דרכו של האבן עזרא לחפש דקדוק כל מילה, ולפרשה. אך אינו מתעכב על חסרות ויתרות. אמנם במצוות וחוקים, אם ישנם שני פירושים – אחד על דרך הדקדוק, ואחד על פי דברי חז"ל, בודאי שנישען על דברי חז"ל וכפי דבריהם נתקן את דקדוק לשוננו.
הרמב"ן מפרש פשט בכתובים, ומדרשים במצוות ובאגדה. הרמב"ן מציב לנגד עיניו את פירוש רש"י ועל בסיסו הוא דן ומפרש. עם ראב"ע יש לו תוכחת מגולה ואהבה מסותרה. הרמב"ן מסכם שהוא כותב דבריו לתלמידים יגיעי הגלות למשוך את ליבם בפשטים ודברים נעימים לשומעים וליודעי ח"ן, ואין לעסוק בסברה ועיון בדברי הנסתר אלא מפי מקובל חכם.
{רבנו בחיי כותב בהקדמתו שהוא כותב את החיבור על דרך הפשט (נשען על דברי רש"י ור"ח), דרש (הו הוא מרחיב לשונו), שכל (לאוהבי מחקר פילוסופי להראות שתורתנו כוללת כל החכמות) וסוד.}
הנצי"ב כותב שהוא בא לפרש על פי טבע התורה ולא סודותיה, על פי דקדוק עומק הפשט כפי מדרשי חז"ל, ומתוך הכללים שבהם לומדים את התורה, ניתן להבין גם דברים שבתחילה נראים דחוק, שכך הוא באמת הפשט.
2. מי מהפרשנים מתייחס לחטא העגל ומהי התייחסותו?
תשובה:
הרמב"ן בדרשה. עניין חטא העגל הוא מפני שסברו שמשה הוא אמצעי בינם לבין הקב"ה, וכיוון שמשה הסתלק, רצו לעשות כח אמצעי שיורה להם את הדרך במדבר, והכח הזה נקרא אלוהים כשם שמשה נקרא – ואתה תהיה לו לאלוהים. ולכן אמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים, כי אמרו עד עתה וכי משה העלנו?! וכשראו שיצא צורת עגל אמרו שהמזל של הגוף הזה סייע להם לצאת ממצרים. ובמדרש נאמר שהקב"ה אומר למשה שהוא נגלה על עמ"י בארבעה פרדים, והם קוטפים אחד ומכעיסים אותי בו, הה"ד ופני השור משמאל לארבעתן. והיינו ששמאל הוא מידת הדין, ועמ"י היו במדבר מקום החורבן, וכשראו את העגל סברו שהוא זה שמכוחו יצאו ממצרים, שהרי נאמר ויסע מלאך אלהים וכו' ויבוא בין מחנה ישראל ובין מחנה מצרים ויהי הענן והחושך וכו'. אותו החושך יסודו מן האש היסודית שהיא מידת הדין ומקבלת את כוחה מן השור. ולכן אהרון סייע בידם, ואמר חג לה' מחר – שם המיוחד, כי היה סבור שיקריבו מחר קרבן לה', והם בדעתם הפכו זאת ונעשה בידם ע"ז. כי מה שאמרו אלה אלהיך ישראל אינו ע"ז וכנ"ל, אך מה שהשתחוו וזבחו לו היא ע"ז, שיאמרו שהמלאך ששולט עליהם הוא העלה אותם.
3. מהו הקושי בכינוי ספר ויקרא 'תורת כוהנים'? וכיצד מיישבים הפרשנים קושי זה?
תשובה:
הקושי: הרי מצוות רבות יש בספר ויקרא שאינן קשורות דווקא לכוהנים, כגון מאכלות אסורות, קרבן יולדת, שמיטה ויובל ועוד?
רמב"ן: הספר כולו עוסק בענייני קרבנות ומשמרת המשכן לכוהנים, ולכן בעיקרו מפרט על הקרבנות, ונגרר אחרי זה לפרט גם מאכלות אסורות שהם מטמאות את האדם (וממילא יש לכך השלכה גם לכוהנים), וטומאת יולדת ואיסורי עריות, מפני הטומאה שבהם, והזכיר גם מצוות שבת מפני הקרבן שבה. בדרשה מוסיף הרמב"ן שמצוות שמיטה ויובל נאמרה בספר ויקרא על מנת להסמיכה לפרשת עריות ללמדנו שגם בשמיטה ויובל מגיע עונש גלות.
{אברבנאל: הספר עוסק בתחילתו בקדושת הכוהנים, ואחר כך גם בקדושת העם שבכללה יש גם מצוות הנוגעות לכוהנים, והקשר ביניהם הוא שקדושת הכוהנים מקדשת את העם.}
רד"צ הופמן: ספר ויקרא נקרא תורת כוהנים: 1. מפני שיש בו מצוות הנוגעות לכוהנים. 2. מפני שעניינו להורות לעם ישראל איך להתנהג בקדושה ולהיות ממלכת כוהנים וגוי קדוש. ממלכת כוהנים היינו לדאוג שתשרה השכינה בישראל ותרבה הקדושה על ידי קיום המצוות של כל יהודי ויהודי. זו מטרה עצמית, אך גם אמצעי להיות גוי קדוש – להעלותינו לדרגת קדושה אלוקית שבכל חיינו הפרטיים והלאומיים נשאף לעשות הישר בעיני ה'. בזה אנו נהפכים ל'כוהנים' שיש לנו חלק בקרבת אלוקים, עד שנתמלא כולנו רוח הקודש ונוכל להדריך את האנושות כולה.
4. מהי מהות החומשים: שמות, ויקרא, במדבר לפי הפרשנים השונים?
תשובה:
רמב"ן: שמות: ספר בראשית הינו ספר היצירה. לכן מבואר בו חידוש העולם, ובריאת האבות שהם תחילת יצירת עם ישראל. כל מה שקרה לאבות הינו 'סימן לבנים' לעתיד לקרות להם. ספר שמות עניינו הוא ה'סימן לבנים' – פירוט הגלות למצרים והגאולה ממנו. ולא נשלמה הגאולה עד ששבו למעלת האבות לאחר מעמד הר סיני ועשו את המשכן. ולכן סוף ספר שמות עוסק בפרשת המשכן, כי בזה נשלמת הגאולה. ויקרא: לאחר שבאר בספר שמות עניין הקמת המשכן והשראת השכינה, בא לבאר בספר ויקרא את ענייני הקרבנות ושמירת המשכן כדי שלא תסתלק השכינה ממנו. לכן רוב הספר עוסק בקרבנות וההזהרה מן הטומאות, לפי שאסור להכנס למשכן טמא. ולכן כתוב בו גם מאכלות אסורות שהם מטמאים, וכן מצורע ויולדת, ומצוות שבת בעבור הקרבנות שבה, ואיסורי עריות שמשכבם מטמא והעובר עליהם גורם לסילוק השכינה והשוגג בהם חייב קרבן וכן על זה הדרך. במדבר: הספר כולו עוסק במצוות לשעה שהצטוו בהיותם במדבר (למעט קצת מצוות בענייני הקרבנות שהתחיל לבארם בספר ויקרא, והשלים הבאור כאן). וכיוון שבאר בספר ויקרא תורת הקרבנות, החל לבאר את ההגבלה בכניסה למשכן והשימוש בכליו, כשם שהגביל את העלייה להר סיני. כמו כן הספר עוסק בניסים שנעשו להם במדבר להודיע מעשי ה' וגבורותיו, ולכן סיפר איך ניצחו את אויביהם, ואיך תיחלק הארץ.
ספורנו: שמות: סיפר כי מאז שהחלו לחלל את ברית אבותם במצרים, החל השעבוד, עד שמקצת מהם שבו מדרכם הרעה והתפללו ואז הושיעם. וסיפר שכאשר היה חפץ ביקרם דיבר עמהם פנים בפנים ובזה זכו לעדי רוחני, עד שחטאו והתנצלו את עדיים וסלקו שכינה מתוכם. ועוד סיפר שבכל זאת רצה ה' לשכן שכינתו במידת מה בתוכם, ולכן ציווה על המשכן, ובזה השיב שכינתו לתוכם. ויקרא: סיפר כיצד על מנת לקיים שכינתו בתוכם סידר מיני קרבנות להעביר חטאת הציבור והיחיד, והזהיר על מיני הטומאות בזרע בדיעות במאכלות במגע ובמשא ובאוהל, וסידר את המועדים כדי שיתקבצו יחד לעבודת ה', ובאר מצוות השמיטה ויובל שבהם יוכלו לירש את הארץ המוכנה לעבודת ה', והבטיח להם תנובת הארץ בגשמיות כדי שיהיה ליבם פנוי לעבודתו, ולאחר מכן השביעם שלא יעברו על חוקיו כשם שחטאו בעגל, ואחר הייאוש אמר להם תשועת ישראל. במדבר: ה' בחסדו רצה שיכנסו לארץ בלי מלחמה, וכדי שיזכו לזה, סידר משמרות כהונה ולויה, והבדיל הטמאים ממחניהם, סידר ענין סוטה ונזיר כדי להעביר כל ממזרות ולקדש מבניהם לנזירים, ובזה יהיו ראויים לברכת כהנים. והזכיר זכויותיהם שבהם יזכו להכנס לארץ – חנוכת המזבח, טהרת הלויים, פסח, ולכתם אחריו במדבר. וציוה על החצוצרות למסע המחנות ולמלחמה וכו' והוליכם בשלש מסעות עד קדש ברנע עד שחטאו בחטא המרגלים ונגזר עליהם מיתה במדבר והדור הנכנס יכנס על ידי מלחמה אחר ארבעים שנה. ועדיין ריחם עליהם ה' לתקנם כמה שאפשר, וציוה על נסכי יחיד, חלה ושעירי ע"ז, וקדשם במצוות ציצית, ולמרות כל אלו המרו קורח ועדתו פי ה' וריחם ה' על יתר העם, וגדר את הפירצה הזו באות המחתות והמטה ומתנות כהונה כדי שלא ישובו לחטא זה. וכשנכנסו מעט לארץ ישראל – לעבר הירדן המזרחי, ציווה עליהם טהרת מי חטאת מטומאת מת, וסידר הנחלות בעבר הירדן המערבי.
נצי"ב: שמות: הרמב"ן קראו ספר הגאולה, ואילו בה"ג קרא לו ספר שני, מפני שהוא שני לספר בראשית, משום שבו נשלמת הבריאה, כמאמר חז"ל בשביל ישראל שנקראו ראשית, כלומר תכלית העולם בכלל הוא שיהיה בעולם אומה עובדת ה'. נמצא שיציאת מצרים וקבלת התורה היתה גמר הבריאה. וכשם שאצל הגויים שלמותם היא מוסרית אנושית, כך אצל ישראל שלמותם היא בתורה, והיא תכלית מעלתם אעפ"י שעדיין יש יהודים שלא הגיעו לדעת התורה. ויקרא: החומש נקרא תורת כוהנים, ויש בו הרבה פנים לדרוש בו יותר משאר הספרים. והטעם מפני שיש בו הלכות מרובות שנלמדו בקבלה, וחז"ל מצאו להם סמך בפסוקים. במדבר: נקרא חומש הפקודים, שיש בו שני פקידות של עם ישראל. עם ישראל עבר שינוי מהנהגה במידת התפארת דרך נס שהיו במדבר על ידי משה, להנהגה בדרך הטבע בכניסתם לארץ כשנלחמו עם סיחון והכנעני דרך הטבע. וההבדל הזה ניכר בשני הפקודים: א. בפרשת במדבר – הפקודים היו לפי סדר הדגלים כמרכבה לשכינה (נס), ואילו בפרשת פקודי, הפקודים היה מנשה קודם לאפרים. ב. פרשת במדבר, הראשים חייבים להיות מאותו שבט של הפקודים, ואילו בפרשת פקודי הראשים לא היו חייבים להיות מאותו השבט. ולכן חז"ל אמרו שפרשת ויהי בנסוע הארון היא ספר בפני עצמו, כי הוא המחלק בין שתי ההנהגות, דכיוון שכשחטאו במתאוננים, היתה ההשגחה חזקה עליהם, ולכן נענשו מייד. והיה להם קשה לסבול זאת עד שנגרם מזה לשלוח מרגלים, והשתלשל הדבר עד שהשתנתה ההנהגה. וסיפור עניין גדול נקרא ספר.
5. מהו הקשר בין חומש בראשית לחומש שמות לפי הפרשנים השונים?
תשובה:
רמב"ן: ספר בראשית הינו ספר היצירה. לכן מבואר בו חידוש העולם, ובריאת האבות שהם תחילת יצירת עם ישראל. כל מה שקרה לאבות הינו 'סימן לבנים' לעתיד לקרות להם. ספר שמות עניינו הוא ה'סימן לבנים' – פירוט הגלות למצרים והגאולה ממנו. ולא נשלמה הגאולה עד ששבו למעלת האבות לאחר מעמד הר סיני ועשו את המשכן. ולכן סוף ספר שמות עוסק בפרשת המשכן, כי בזה נשלמת הגאולה.
{אברבנאל: ספר בראשית הינו על התבררות שורש עמ"י מבין שאר הקליפות דרך האבות, ואילו ספר שמות עוסק בבנין העם ומימוש ההבטחה לאבות על ידי משה רבנו.}
נצי"ב: ספר בראשית הוא ספר הישר, על שם האבות שנקראו ישרים בהליכות עולם, ואילו ספר שמות הוא ספר שני העוסק בהשלמת הבריאה על ידי יציאת מצרים ומתן תורה.
6. א. מהי ההתייחסות של הפרשנים לפירוש בדרך הפשט ולפירוש בדרך הדרש?
ב. הסבר מהו פשט ומהו דרש (במידה והפרשן מפרש זאת).
ג. עמוד על הקשר ביניהם.
תשובה:
אבן עזרא: פירוש רק על דרך הדרש אין זו הדרך הישרה, כי אין טעם לכתוב מדרשים שכבר נכתבו, ויש מדרשים שסותרים זה את זה, ויש מדרשים שכוונתם עמוקה ונסתרת מעיני ההמון שיבינום כפשוטם (כגון שהתורה קדמה לעולם אלפיים שנה, שאינו כפשוטו כי אם אין עולם אין זמן), ויש דרש שהוא שיטת יחיד. הדרש משול ללילה לעומת הפשט שהוא כיום נגוהות, שרק מי שעיניו כהות מסוגל לראות רק בחשכת הלילה. הדרש הוא רק כמלבושים ביחס לגוף להסבירו ולהראותו. מכל מקום הפשט אינו משתנה – אין מקרא יוצא מידי פשוטו. פירוש הפשט הוא בדרך דקדוק הפשט – לחפש דקדוק כל מילה, ולפרשה. אך אינו מתעכב על חסרות ויתרות מפני שלפעמים כתבו כך ולפעמים כך, ולפעמים פער הזמן יצר שוני וכיוצ"ב, ולפיכך טעמים נוספים מדוע נכתב חסר או יתר, אינו אלא דרך דרש. אמנם במצוות וחוקים, אם ישנם שני פירושים – אחד על דרך הדקדוק, ואחד על פי דברי חז"ל, בודאי שנישען על דברי חז"ל וכפי דבריהם נתקן את דקדוק לשוננו.
רמב"ן: הרמב"ן כותב שהוא בא לכתוב פשטים בכתובים, ומדרשים במצות ואגדה. ומזה ניתן ללמוד על היחס בין הפשט לדרש, שבמצוות ובאגדה העיקר הוא הדרש.
רבנו בחיי: מפרש הן בדרך הפשט והן בדרך הדרש, הן בדרך השכל והן בדרך הסוד, ונראה מדבריו שאלו מדריגו מדריגות, כך שהדרש גבוה מן הפשט.
נצי"ב: התורה נקראת שירה מפני שיש לה את סגולת השירה שניתן להבינה בדרך הטבע ובדרך סגולה. דרך הטבע הוא דרך דקדוק הפשט שדרכם יש לכוון למדרשי חז"ל, כדי לעמוד על כוונת המשורר. המדרש הוא באמת עומק הפשט. דרך סגולה היא הסודות הרמוזים בתורה, שלזה צריך עמל רב וגם זה אינו מספיק אלא צריך גם סיעתא דשמיא כדי להבינם. ושני דברים אלו רמוזים בפסוק אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה, והיינו שהפשט (=טבע) הוא ככסף המכוסה בעפר שיש צורך במאמץ לזקק את הכסף מן העפר, ואילו הסודות (=סגולה) הם כמטמונים באדמה שלא ניתן לגלותם אלא על ידי סיעתא דשמיא. אז תבין יראת השם – הפשט, ודעת אלוקים תמצא – הסודות. וכן נפש עמל עמלה לו, אם נפש עמלה בדברי התורה, התורה עמלה לו להבינו דברים במקום אחר, שמסייעת לו להבין את עומק דבריה.
רד"צ הופמן: הדרש אינו המקור להלכות, אלא ההלכות היו מקובלות בידי חז"ל (=תורה שבעל פה), ובעומק עיונם הם מצאו להם סמך מן התורה, על מנת לבסס את דבריהם ולשמור שהמצווה לא תשתכח. אם כן, תורה שבעל פה מפרשת כיצד ללמוד את תורה שבכתב על פי המידות שהתורה נדרשת בהם.
7. מהי המהות של תורה שבכתב ותורה שבעל פה, ומהו היחס והקשר ביניהם?
תשובה:
האבן עזרא והרמב"ן כותבים שבמצוות וחוקים אין ללכת על פי פשט הכתובים אם הם סותרים את מדרשי חז"ל, אלא יש לפרש את פשט הכתובים כפי מדרשי חז"ל, והיינו משום שתורה שבעל פה מפרשת את תורה שבכתב. האבן עזרא מוסיף שהצדוקים שסמכו על סברתם ולא קיבלו את תורה שבעל פה, הגיעו מזה להתיר איסורי תורה ושיבשו את הכתובים (כגון מצוות קידוש החודש). אם כן, אי אפשר לפרש את תורה שבכתב ללא תורה שבעל פה.
{הכתב והקבלה כותב שתורה שבכתב ותורה שבעל פה הן חטיבה אחת. לאחר חטא העגל, האותיות פרחו באוויר כך שעלינו לעמול הרבה כדי להבין את כוונת התורה על ידי המידות שהיא נדרשת.}
הרד"צ הופמן כותב שהיהדות מייחסת לתושבע"פ אותה חשיבות כמו תורה שבכתב. רק במקומות נדירים לא פירשה תורה שבעל פה מה שסתום בתורה שבכתב. תפקיד הפרשן אם כן אינו לבאר מהו רצון ה', אלא מדוע הרעיון נכתב דווקא בצורה זו. ג. פירוש לא יכול לסתור אף הלכה מתורה שבעל פה. ד. כאשר פשט התורה סותר את ההלכה, אין לנו לדחוק את המילים, אלא עלינו ללמוד כפי המידות שהתורה נדרשת ולהתאים את הפשט עם ההלכה, כשם שאף בתוך התורה עצמה יש כתובים המכחישים זה את זה, עד שבא הכתוב השלישי, ומבאר הראב"ד דהיינו ששני הכתובים רק נראים סותרים, אך הכתוב השלישי מעמיד אותנו על כוונתם האמיתית. וכן בסתירות שבין תורה שבכתב למסורת עלינו להאמין בכל ליבנו ששניהם ניתנו יחד, ואז ליישב הסתירות.
8. עמ"י ואומות העולם: 1. מהותם. 2. מקור חכמתם. 3. תפקידם. 4. הקשר ביניהם.
תשובה:
אבן עזרא: הרוצה ללמוד חכמות חיצונות, עליו להתבונן בראיות שהם מביאים ולחקור אם הם נכונים, ומכל מקום אין לערבם בפירוש התורה.
רמב"ן בדרשה: 1. האומות לומדות מעם ישראל מהו רצון ה' מתוך חכמת התורה, ואומה הרחוקה מישראל (כשדים) הריהי כבהמה. היוונים לחמו נגד הרוח, ובזה התרחקו מעם ישראל. וזה מה שאמר הרמב"ם שהנצרות והאיסלאם שינקו את תורתם מישראל, נועדו לסלול את הדרך למלך המשיח. 2. הניחוש נאסר לישראל כיוון שהם כולם תמימים לה' ואינם זקוקים לדעת העתיד מפי אובות וידעונים כי יש להם נבואה, אך לגויים שחלקם למזלות הותר הניחוש. 3. אמר אנקלוס הגר לקיסר, שגוי אינו יכול ללמוד תורתם, והיינו שאין מגלים את סודות מעשה בראשית מעשה מרכבה ועוד סודות, אלא לחסיד שבישראל. ועוד שאף קטן שבישראל יודע מה נברא ביום א' וכו', ואילו חכמי האומות ובראשם אריסטו, לא מצליחים לבאר האם העולם קדמון או נברא... ואמנם חכמתם חשובה כסולם לחכמת ידיעת האלוקות, אך אין התועלת בהם גדולה כנגד היגיעה בהם. לעומתם אף קטן שבישראל שמתבונן ולומד על ידי מלמד יודע שכל הקודם בבריאה דק יותר ועוד דברים רבים.
רבנו בחיי: התורה כוללת את כל החכמות, כי היא קשורה עם החכמה העליונה, וממנה ידעו משה ושלמה את הכל. המקור שכל החכמות נכללות בתורה, שאמר שלמה נופת תטופנה שפתותיך כלה, המשיל את התורה לכלה כדרשת חז"ל אל תקרי מורשה אלא מאורסה, וכן ביום כלת משה, כלת כתיב, ואילו את החכמות לנופת שאינו דבר מזוקק אלא מהול דבש ושעווה, לעומת התורה שנמשלה לדבש וחלב מזוקקים – דבש וחלב תחת לשונך. ובאר שיש דברים נסתרים בתורה שהם תחת לשונך, ולדוג' הביא מצוות ציצית – וריח שלמותיך כריח לבנון, לבנון הוא החכמה וריח הוא זכרון ורושם הדבר. כך זכרון המצוות הם כזכרון החכמה. נמצא ששאר החכמות הן מלאות סיגים ופסולת לעומת התורה שהיא זכה וברה.
{אברבנאל: האומות הם כקליפה, וישראל הם הפרי.}
נצי"ב: על הגויים יש מצווה להרבות בכבוד ה' על ידי בירור וחידוש בטבע הבריאה. לעומת זאת לישראל התורה חלק מהבריאה, ומצווה עליהם לברר את דקדוקי התורה כשם שמצווה על הגויים לברר את טבע הבריאה! ולכן הזהירה התורה – שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום וכו' כי לא דבר ריק הוא מכם, והיינו שיש להבין במקרא ודקדוקיו ושלא נחשוב שבמקרה נכתב כך, כי אם ריק הוא, הרי זה מכם, שאינכם יגעים בה. ולכן ציווה הקב"ה לתרגם התורה לשבעים לשון, כי אז הגוים לא יוכלו לדקדק באותיות, משא"כ לישראל לא דבר ריק הוא. וזו הברית שנכרתה בערבות מואב ללמוד וללמד לשמור ולעשות. לשמור ולעשות היינו לבאר ולחדש בתורה ככל האפשר.
רד"צ הופמן: ממלכת כוהנים היינו לדאוג שתשרה השכינה בישראל ותרבה הקדושה על ידי קיום המצוות של כל יהודי ויהודי. זו מטרה עצמית, אך גם אמצעי להיות גוי קדוש – להעלותינו לדרגת קדושה אלוקית שבכל חיינו הפרטיים והלאומיים נשאף לעשות הישר בעיני ה'. בזה אנו נהפכים ל'כוהנים' שיש לנו חלק בקרבת אלוקים, עד שנתמלא כולנו רוח הקודש ונוכל להדריך את האנושות כולה.
9. מהי התייחסות הפרשנים לדברי אגדה, עד כמה הם דורשים מחוייבות לדברי האגדה?
תשובה:
אבן עזרא: אגדות חז"ל (והיינו דרש במה שאינו מצוות וחוקים) פעמים באות להרויח נפש חלושה בהלכה קשה, והריהם כלילה ביחס לאור של הפשט, וכמלבושים לגוף.
נצי"ב: אין אדם יכול לעמוד על דקדוק דבר ה' אם לא שמכוין לאיזה דבר הלכה או מוסר ואגדה הבא בקבלה בדברי חז"ל. כלומר פשט בכתוב המנותק מדברי חז"ל שבכללם הם אגדות חז"ל, אין הוא מדקדק כראוי. אם כן, האגדה עצמה אינה מכריחה לפרש דווקא כמוה, כל עוד הפירוש עולה בקנה אחד עם דברי חז"ל כלשהם. ומכל מקום עולה מכאן שבאמת בדברי האגדה טמונים בעומק פשט התורה.
חלק ב – שאלות נושא
1. מהן חמשת הדרכים לפירוש התורה, עפ"י האבן עזרא? מהם הקריטריונים לדעתו לבדיקת הדרך הנכונה, ומדוע לא מקבל האבן עזרא את ארבעת הדרכים הנכונות?
א. חמישה דרכים של מפרשי התורה:
1. דרך ארוכה ורחבה – בה הלכו רב יצחק (שכתב שני ספרים מבראשית עד ויכולו), רס"ג ור' שמואל בן חפני, המבארים את התורה באריכות גדולה שאינה שייכת בהכרח לפירוש, ופעמים כתבו דבריהם בלי ראיות, ולפיכך אין תועלת בפירושם.
2. דרך הצדוקים – כענן ובן ישועה שפירשו הפסוקים כרצונם, וטעו בדקדוק לשון הקודש וממילא בביאורי המצוות ועוברים על איסורי תורה, כגון בחשבון החדשים שמונים לפי הירח בלבד, ולא ידעו שוהיו לאותות ולמועדים – לשון רבים. ועוד – הרבה דברים אינם מפורשים בתורה כגון מתי לעבר את השנה וחישובי הזמנים (למרות שאלו דברים הנוגעים לכלל ישראל), ועל כורחנו אנו נזקקים למסורת חז"ל, וזה עצמו ראיה שסמך משה על המסורת.
3. דרך האומרים שדברי התורה כולם הם משל וחידות – וטעו בזה כי התורה ניתנה לבעלי הדעת, וכאשר הדבר הוא צדק ואמת שאין הדעת מכחישה אותו – אין סיבה לומר שאינו כפשוטו. ורק כאשר אין הדעת סובלת הדבר נאמר שהדבר הוא סוד או משל (כגון ערלת הלב), ופעמים ששניהם אמת – גם פשט וגם סוד (כגון עץ הדעת).
4. דרך הדרש – יש שלא סמכו על סברתם ודקדוק לשון המקרא, אלא פירשו הכל דרך דרש. ואין זו הדרך הישרה, כי אין טעם לכתוב מדרשים שכבר נכתבו, ויש מדרשים שסותרים זה את זה, ויש מדרשים שכוונתם עמוקה ונסתרת מעיני ההמון שיבינום כפשוטם (כגון שהתורה קדמה לעולם אלפיים שנה, שאינו כפשוטו כי אם אין עולם אין זמן), ויש דרש שהוא שיטת יחיד. הדרש משול ללילה לעומת הפשט שהוא כיום נגוהות, שרק מי שעיניו כהות מסוגל לראות רק בחשכת הלילה. הדרש הוא רק כמלבושים ביחס לגוף להסבירו ולהראותו. מכל מקום הפשט אינו משתנה – אין מקרא יוצא מידי פשוטו.
5. דרך דקדוק הפשט – זו דרכו של האבן עזרא לחפש דקדוק כל מילה, ולפרשה. אך אינו מתעכב על חסרות ויתרות מפני שלפעמים כתבו כך ולפעמים כך, ולפעמים פער הזמן יצר שוני וכיוצ"ב, ולפיכך טעמים נוספים מדוע נכתב חסר או יתר, אינו אלא דרך דרש. אמנם במצוות וחוקים, אם ישנם שני פירושים – אחד על דרך הדקדוק, ואחד על פי דברי חז"ל, בודאי שנישען על דברי חז"ל וכפי דבריהם נתקן את דקדוק לשוננו.
2. מתי מוכן האבן עזרא לוותר על פירושו בדרך הפשט?
במצוות וחוקים שהפשט סותר את דברי חז"ל.
3. מהו יחסו של האבן עזרא לחכמות חיצונות?
יש לחקור אחר הראיות שלהם ולבדוק אם הן נכונות. אין להוסיפם לפירוש התורה.
4. מהו יחסו של האבן עזרא לפירוש אונקלוס?
את דברי האונקלוס מקבל האבן עזרא, ומבאר שאף כאשר נטה אחר הדרש, הוא מפני שהפשט הוא פשוט ורצה להוסיף טעם אחר.
5. מתי מוכן האבן עזרא לקבל פירוש בדרך הסוד? הבא דוגמה.
כאשר זה דבר זר לפרש על פי הפשט כפי שהדעת נוטה, כגון ערלת הלב. ופעמים ששניהם אמת – גם הסוד וגם כפשט הדברים כמשמעו כגון גן עדן.
6. מה בין התייחסות האבן עזרא לפירוש בדרך הפשט, להתייחסותו של הרמב"ן לדרך זו?
האבן עזרא הולך בדרך דקדוק הפשט, ורק כשאין ברירה הוא נוטה לדרך הפשט או למדרשי חז"ל בפירוש המצוות. לעומתו הרמב"ן שם לו כאבן יסוד את פירוש רש"י והאבן עזרא שעימו יש לו תוכחת מגולה ואהבה מסותרה, ומטרתו לכתוב דבריו לתלמידים יגיעי הגלות למשוך את ליבם בפשטים ודברים נעימים לשומעים וליודעי ח"ן, ומזהיר שאין לעסוק בסברה ועיון בדברי הנסתר אלא מפי מקובל חכם.
7. מתי וכיצד נכתבה התורה לדעת הרמב"ן?
התורה קדמה לעולם ומשה כסופר המעתיק אותה (ולכן כתבה סתם בלי להזכיר את שמו). למ"ד תורה מגילה מגילה ניתנה, משה כתב ספר בראשית מפי הגבורה בהר סיני שנאמר ואתנה לך לוחות האבן (=הלוחות והכתב של עשרת הדיברות) והתורה (=סיפורי בראשית המורים לאדם דרך האמונה) והמצווה (=תרי"ג מצוות). ומתחילת התורה עד פרשת המשכן כתב ברדתו מן ההר, וסוף התורה בשנת הארבעים. ולמ"ד תורה חתומה ניתנה, כתב הכל בשנת הארבעים.
8. א. מה קשה לרמב"ן בעניין ספר דברים?
מדוע יש מצוות שחוזרות על עצמן, ומדוע יש מצוות שהוזכרו רק עתה ולא הוזכרו עוד קודם?
ב. כיצד הוא מנסה ליישב?
המצוות שחוזרות על עצמן הן על מנת לחזק את עמ"י בהן, והמצוות החדשות לא נאמרו עד עכשיו מפני שהן נדירות או מפני שנוגעות רק לדור העתיד להכנס לארץ.
ג. מהי התייחסות האברבנאל לדברי רמב"ן אלו, וכיצד הוא פותר את הקושי?
האברבנאל מקשה על הרמב"ן מספר קושיות, כגון מצוות ששייכות לארץ והצטוו עליהן לפני כן, ושיש מצוות נדירות שהצטוו עוד קודם, ולהיפך – מצוות שאינן נדירות שהצטוו בספר דברים? האברבנאל מתרץ שכל המצוות בחומש דברים כבר נאמרו לפני כן והוזכרו לפחות ברמז, ומשה בא להוסיף בהן ביאור לפני מותו.
9. א. מהי מהותו של חומש ויקרא לדעת הרמב"ן?
לבאר האופן שלא תסתלק השכינה מן המשכן על ידי ההרחקה מן הטומאות. ולכן מפורט בכל הספר סוגי טומאות שונות מהן יש להתרחק.
ב. כיצד הוא מסביר את המצוות המופיעות בחומש שאינן קשורות ישירות לתורת כוהנים? הדגם בשתי סוגי מצוות.
מפני שבא לבאר את ענייני הקרבנות וההרחקה מן הטומאות שאסור להכנס לקדש טמא. ומזה נגרר לפרט מאכלות אסורות שהאוכל אותם נטמא, וכן יולדת ומצורע שגם הן טומאות ויש בהן קרבנות. ומצוות שבת מפני הקרבן שבה.
ג. כיצד פותר קושי זה הרב הופמן?
הרב הופמן מבאר שתורת כוהנים היא גם ביחס לעמ"י בבחינת ממלכת כוהנים וגוי קדוש, וממילא התורה באה לפרט סדרי הקדושה של כל עם ישראל, כיצד יהיו ממלכת כוהנים כמטרה, וכאמצעי להיות גוי קדוש המשפיע לכלל האומות.
10. א. מה מלמד השם 'משנה תורה' על חומש דברים לדעת הרמב"ן?
שרוב המצוות בו חוזרות ונשנות לעם ישראל בחומש זה.
ב. מהם שלושת סוגי המצוות המופיעים בו?
מצוות שנשנו על מנת להוסיף בהן ביאור, מצוות שנשנו על מנת לחזק את קיומן בישראל, ומצוות שלא הוזכרו כלל.
ג. מה הן הוכחות הרמב"ן לדבריו?
מכך שלא נכתב בחומש דברים וידבר ה' אל משה לאמר צו את בני ישראל וכדו', מכאן שלא התחדש לו כלום בערבות מואב.
11. מה יחס הרמב"ן לנוצרים, לישמעאלים, לאריסטו, לאפלטון ולחכמי יוון?
נוצרים וישמעאלים – כיוון ששאבו מתורת ישראל, הריהם סוללי הדרך לפני המשיח. אריסטו – עם כל חכמתו איננו יכול להבין מסברתו האם העולם קדמון או נברא, לעומת כל ילד מישראל שיודע זאת בוודאות מן התורה. אפלטון וחכמי יוון – כיוון שלחמו בנו ברוחניות, והאמינו רק במורגש ובמוחש, הריהם הורידו את העולם למדריגה שפילה, כי עד אז היו כולם מאמינים שיש מושגים רוחניים. אפלטון סבר שהטבע קדמון והבורא ברא יש מיש, ואמר לו רבן גמליאל תיפח רוחו, שהעולם נברא יש מאין.
12. מהי כוונת הסיפורים שבתורה לדעת הרמב"ן (בתורת ה' תמימה)? כיצד הדבר נעשה? הדגם ב-3 דוגמאות.
על ידי סיפורי התורה אנו יודעים בן מפי אב על המבול ועל אדם הראשון, ומזה יתבאר אמיתת חידוש העולם, כי בדברים גדולים לא ניתן לשקר. 1. מהמבול ומאדם הראשון בן מפי אב. 2. על ידי ניסי יציאת מצרים שאף החרטומים הודו אצבע אלוהים היא. 3. על ידי קריעת ים סוף, הבאר ומעמד הר סיני, שאם העולם קדמון, אין יכולת ביד הבורא לשנות דבר.
13. מהי מחלוקת הרמב"ן עם האבן עזרא בעניין קריעת ים סוף ומתן תורה?
משה חשש שאף עמ"י לא יאמינו לנבואתו, עד שנבואתו התאמתה בקריעת ים סוף – ויאמינו בה' ובמשה עבדו. אך קשה כיוון שלאחר מכן נאמר וגם בך יאמינו לעולם? תי' אבן עזרא - שעדיין לא כולם האמינו אלא רק חלק שהרי לא כתוב כל העם אלא רק העם. ק' – גם אח"כ כתוב בעבור ישמע העם בדברי עימך, ולא כל העם?. תי' ב - כיוון שאעפ"י שידעו שה' עשה הניסים ומשה הוא עבדו, אין זו הוכחה שידע משה הדבר בנבואה מה' פנים בפנים, אלא אולי קיבל ממלאך (כיוון שלדעת הרמב"ן השומע מלאך אינו נביא. ורק משה בתחילת דרכו וכן בסוף תקופת הנבואה, קיבלו על ידי מלאך. וזאת בניגוד לדעת ריה"ל והרמב"ם) או בחלום. תי' ג - גם בך יאמינו לעולם היינו לדורות שאם נביא יכחיש נבואת משה, כולם יידעו שהוא משקר.
14. מהי השאלה העולה בהקשר למניין המצוות בעשרת הדיברות? מה עונה על כך הרמב"ן? מהו ההסבר לסדר של עשרת הדיברות לדעתו?
הגויים שאלו על הדיבר הראשון – אנכי ה', שאינו מצווה? ודחאם הרמב"ן שלא נאמר עשרת המצוות אלא עשרת הדיברות. אך האמת מיישב הרמב"ן שנאמר 1. אנכי ה' בשם הוי"ה, שבו יסוד ההויה, לומר שיאמינו: א. שיש אלו-ה נמצא, ב. שברא את העולם, ג. והוא יודע, ד. ומשגיח, ה. ובעל היכולת, ו. והוא אחד, שהרי לא אמר אלקים, אלא שם השם, ז. ואמיתת הנבואה, בעצם זה שהם מקבלים הנבואה ממנו. ולכן 2. לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, שהם המלאכים העליונים, וכן לא תעשה לך פסל וכו' שזו ע"ז. וכיוון שכן, עליך לכבד את שמו, ולכן 3. לא תשא את שם ה' לשוא. ובנוסף לכך, עליך לעשות מעשה חיובי לאמת ידיעה זו, ועליך 4. לשמור שבת המורה על חידוש העולם. ומכאן החל לזרז האדם בדברי העולם הזה – 5. לכבד את הבורא השני – אב ואם. 6. לא תרצח. 7. לא תנאף. 8. לא תגנוב. 9. לא תענה. 10. לא תחמוד.
15. מהם 3 יסודות התורה על פי "תורת ה' תמימה"? ציין שני דרכים המביאים להשגת יסודות אלו.
א. חידוש ב. ידיעה ג. השגחה על העולם. דרך התבוננות בניסים המפורסמים כגון קריעת ים סוף, שמזה מוכח שהעולם נברא, כי אם העולם קדמון, לא היתה יכולת ביד האל לשנות בעולם דבר. ודרך התבוננות בניסים הנסתרים שיש לאדם בכל יום בכל דרכיו ומקריו, כגון שאדם מתפלל על חברו, וחברו הבריא בזכות תפילתו, ולעולם לא ידע זאת איש.
16. מהי מחלוקת רמב"ם – רמב"ן בעניין נס וטבע? כיצד מתבטאת מחלוקת זו בנבואה לימות המשיח?
לדעת הרמב"ן כל ענייני הטבע הם בעצם ניסים נסתרים שפועל ה' בעולם, ולא עזב ה' את העולם ביד הנהגת הטבע. אולם לדעת הרמב"ם כל ענייני הטבע מונהגים על פי הטבע למעט ניסים גלויים. מה שכתוב אריה כבקר יאכל תבן לדעת הרמב"ם הוא משל בלבד שלא תהיה שעבוד מלכויות וכיוצ"ב, ואין זה כפשוטו כי האריה לא יהפוך להיות צדיק, ואילו לדעת הרמב"ן הכוונה היא בנס נסתר, בין אם נאמר שיושבתו המזיקים ובין אם נאמר שלא יזיקו, הכוונה כפשוטו, כי הכל תלוי במצבו הרוחני של עמ"י. כי המזיקים מזיקים מפני חטא אדם הראשון שנא' 'ואיבה אשית', וכאשר יתוקן החטא, יותר לא יזיקו.
17. מהי תועלת הקרבנות לדעת האבן עזרא ולדעת הרמב"ן? על אלו קרבנות שואלים חז"ל מהו טעמם ומדוע?
הרמב"ן כותב שיש בקרבנות עניינים נסתרים שאיננו יודעים ואיננו מבינים שהרי הקב"ה אין לו תועלת מן הקרבנות, ולמרות שאיננו מבינים כל רפואה שמועילה הריהי טובה גם אם לא מבינים איך היא פועלת. וכותב בשם האבן עזרא שהקרבנות הם כופר לנפש החוטאת בשגגה. וכיוון שהחוטא חטא במחשבה ובמעשה, עליו להתדוות ולבקש מחילה גם במעשה על קרבן חי לחשוב שראוי היה שישפכו את דמו, וכן הקטרת החלבים והכליות ששם התאווה וכלי המחשבה שבהם חטא. ומכל מקום פרטי הדינים אינם מובנים לנו מתי מקריבים זכר ומתי נקבה, וכן מעלת הקרבנות שעל ידם שורה השכינה בישראל לעולם וכו' אינם מובנים לנו. ואמנם חז"ל תמהו רק על פרה אדומה שאין לה טעם ונשחטת בחוץ ונשרפת חוץ למחנה, ושעיר המשתלח שנראה כאילו זובחים לשדים שהוא שוחד לפלוני ואין השטן מקטרג ביום הכיפורים. ומכל מקום שאר הקרבנות מבואר שהיה להם טעם ידוע.
{18. מהי דרכו ומהם הקריטריונים של רבנו בחיי בפירושו לתורה?}
19. מהם מצוות "מושכלות" ומהם מצוות "מקובלות" ומהי תועלתם?
א. מצוות שכליות כגון רציחה וכבוד אב ואם, ב. מצוות מקובלות שאינן מובנות בשכל כגון שופר ולולב וכו'. ובשני סוגים הללו יש גם תיקון הגוף וגם תיקון הנפש, שנאמר לטוב לנו כל הימים לחיותנו כיום הזה (=גוף), וצדקה תהיה לנו לפני ה' אלוקינו (=נפש). וכן אמר שלמה כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא.
{20. מהן המקבילות אותן עושה האברבנאל בין חומש בראשית לחומש שמות?}
{21. הסבר את המונחים והשמות: זבח, קרבן, עולה, חטאת, אשם, שלמים, נדר, נדבה. סווג אום לקרבנות ציבור ולקרבנות יחיד. כל מה חל הכלל: "כוהנים אוכלים ובעלים מתכפרים"?}
22. מהם הספקות אותם מעלה האברבנאל לגבי חומש דברים, ומהי הכרעתו?
1. האם את חומש דברים כתבו משה מפי הגבורה כשאר החומשים בלי שינוי, או שמא אמרו מפי עצמו כמבאר מה שהבין? ומסיק שאמר משה הכל לצורך פרידתו, ולאחר מכן כשסיים לומר הכל, הסכים הקב"ה על ידו ואמר לו לכתוב את הדברים מפי הגבורה, והיה משה כותב מה שנאמר לו מפי הגבורה בנבואה כיתר דברי התורה, וה' אמר לו כפי שאמר הוא לישראל ואולי הוסיף בהם עוד טעמים. ולכן אמרו חז"ל שאת כל התורה כולה אמר ה', ומשה אומר וכותב, ובכלל זה חומש דברים.
2. מדוע ישנן מצוות שפעם ראשונה נזכרו רק בספר דברים, והצטוו רק לאחר שלושים ושמונה שנה? מדוע לא נזכרו כבר בחומשים הקודמים? ומסיק שכל המצוות כבר נכתבו בחומשים הכתובים לפחות ברמז, ובספר דברים משה רק בא להוסיף בהן ביאור לפני מותו.
3. קשה מה שאמרו חז"ל שאת הקללות בספר דברים אמר משה מפי עצמו, ומאידך גיסא כתוב אשר צוה ה' את משה לכרות את בני ישראל שמשמע שאמרם מפי הגבורה? ואם הוא כדברי הרמב"ן שאמר שמשה הוא כשליח מפי ה', מדוע אמרם בלשון יחיד ולא מפי הגבורה? ואפשר לומר שה' ציווהו דרך כלל לכרות הברית, ופרטי הקללות אמרם משה מעצמו, וזאת בניגוד לשאר התורה שאמרם משה מילה במילה מה ששמע מפי הגבורה.
23. מהי משמעות השם "משנה תורה" לדעת הרמב"ן? במה חולקים עליו האברבנאל והנצי"ב? ומהי דעת כל אחד מהם?
משנה תורה היינו מצוות שנכתבו פעם שניה בתורה על מנת לחזק אותן, אן להוסיף בהן ביאור. האברבנאל והנצי"ב חולקים על הרמב"ן שלא נשנו מצוות בחינם בספר דברים רק כדי לחזק אותם בקרב בני ישראל. לדעת האברבנאל משנה תורה היינו שנכתבו פעם שניה כדי להוסיף בהן ביאור. ולדעת הנצי"ב משנה תורה פי' א' – מלשון שינון התורה, והיינו שמגמת הספר היא להחדיר בעמ"י את עול לימוד התורה, והמצוות שכפל בו באו להעמיד ולברר את דקדוק לשון המקרא, ואין בזה ייתור ח"ו. וכל המוסר שאמר להם משה היתה לכוונה זו – שיקבלו על עצמם את עול התורה. פי' ב' – מלשון כפילות, והיינו משום שבפרט בספר הזה ישנן לשונות המתפרשות בהכרח באופן כפול. כגון שמירה ועשייה ביחס למצוות חוקים ומשפטים, שהמובן בהם שונה – שמירת המצוות – כלומר מעשה המצוות, ואילו שמירת החוקים – כלומר תיקון ההלכה. ובבראשית רבה מובא שיהושע אחז ספר משנה תורה, וכן מצוות כתיבת מלך תכליתה הוא מצד ספר משנה תורה, כיוון שיש בו כל אופני לימוד המוסר, שכל אחד יכול למצוא בו לפי דרגתו. ועניין התוכחה בראש וסוף הספר הוא על מנת לחזק את לימוד התורה משום שממנה תוצאות חיים לכלל ישראל, ועל זה נכרת הברית בערבות מואב והר גריזים, ונקרא משנה תורה מלשון שינון וחידוד חרב מלחמתה של תורה.
24. מה לומדים הרמב"ן והאברבנאל מהעדר הפסוק "וידבר ה' אל משה" מספר דברים?
שהמצוות בספר דברים לא התחדשו למשה בערבות מואב, אלא כבר קיבלם מסיני או באוהל מועד בשנה הראשונה.
25. "בהגיד חסד עליון אשר נתן תשועה אחד יאוש מוחלט" – הסבר את דברי הספורנו, והדגם כיצד בא הדבר לידי ביטוי בחמישה חומשי תורה לשיטתו?
הספורנו מבאר שהתורה באה להאיר לנו עד כמה היה חסד ה' עלינו, ובגלל החטא חלה הדרדרות שהיא היאוש המוחלט, ולמרות הכל ריחם ה' עלינו ונתן לנו תשועה. הדבר בא לידי ביטוי כך - הרבה ה' חסדו על האדם, והאדם קלקל. וסיפר שברא האדם בצלמו כדמותו, כדי שידבק האדם בו כי זו תכליתו, ונתן לו די מחסורו ופרנסתו, עד שקלקל אדם הראשון וקלקל פרנסתו שעליו לעבוד להוציא פת. וסיפר שעם כל זה ריחם על האדם שהיו פירות הארץ מספיקים למזונותיו עד שיכל לחיות קרוב לאלף שנים, עד שקלקל ונגזר להשחית את הארץ במבול והשתנו הטבעים ולא הספיק מזון הפירות לחיי האדם כבראשונה. וסיפר שעם כל זה ריחם על שארית הפליטה והתיר להם לאכול בשר בעלי חיים זולת האדם עצמו. והיתה אימתם על החיות, והיו חייהם כארבע מאות שנה, עד שבחרו לעבוד אל נכר ולתת צלמו במגדל, ואז התקצרו חיי האדם לכמאתיים שנה והלכו ופחתו.
26. כיצד תופס הספורנו את הציווי על המשכן? מה בין תפיסתו לתפיסת הרמב"ן ולתפיסת רש"י?
מדברי הספורנו עולה כי המשכן הוא בדיעבד בגלל חטא העגל שבגללו הסתלקה שכינה מביניהם,וה' ריחם עליהם והשרה שכינתו במשכן. אך מדברי הרמב"ן משמע שהציווי על המשכן הוא לכתחילה שעל ידו נשלמת הגאולה והגיעו למדריגת האבות.
27. ציין שלושה חטאים כגורמים משנים את פני ההסטוריה (באומות העולם ובעמ"י) לדעת הספורנו?
א. חטא אדם הראשון שקיפח פרנסתו, והוצרך לעבוד בזיעת אפיו. ב. פירות הארץ היו מכלכלים את האדם עד שהיה יכול לחיות קרוב לאלף שנה, אך לאחר חטא דור המבול, השתנו הטבעים והפירות לא הזינו אותו והתקצרו חיי האדם לכארבע מאות שנה. ג. עמ"י חילל ברית אבותיו במצרים ונגזר עליו שעבוד, עד שמיעוט מהם התפללו אליו והושיעם.
{28. א. מהן השאלות / הקשיים העולים מנתינת התורה חלקה בע"פ וחלקה בכתב?
ב. מדוע ניתנה כך לדעת רש"י ור"י אלבו?
ג. מהי התייחסות הכתב והקבלה לדבריהם, ומהי תפיסתו?}
{29. מהן מלחמות הבחירה לפי הכתב והקבלה?}
{30. א. מהי סברת בעל המחברת "תל תלפיות" בנושא של גזירה שווה? על מה הוא מבסס את טענתו? (3 הוכחות).
ב. כיצד עונה הכתב והקבלה על טענותיו?}
{31. א. מהו "סימן זכרוני" ומהו "סימן מודעי"?
ב. מה הקשר בין סימנים אלו לדיון האם "תורה מיעוטה בכתב ורובה בע"פ, או תורה רובה בכתב ומיעוטה בע"פ"?}
32. מהו הכלל לפיו יש ליישב סתירות בין התורה שבכתב לתורה שבעל פה לפי הרב הופמן? הבא דוגמה.
שני כתובים המכחישים זה את זה עד שיבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם, כלומר יבאר אותם כך שלא תהיה ביניהם סתירה. וכך גם כשיש סתירות בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה יש להעמיק על פי המידות שהתורה נדרשת בהן ולהבין כיצד דברי התורה שבעל פה הם הפשט של תורה שבכתב. לדוג' – ארבעים יכנו לא יוסיף, ואילו תורה שבעל פה אומרת שלושים ותשע? והיינו משום שכתוב אם בן הכות הרשע, כלומר כשצריך להכות הרשע לפי הכללים המקובלים ביד חז"ל. ממילא אין כוונת התורה לפרט כאן את מניין המלקות, אלא כותבת בקיצור – ארבעים, כשכוונתה ארבעים חסר אחת.
33. מהו הדרש (מהותו ותקפו)? ומה בינו לבין אסמכתא, לפי הרב הופמן?
חז"ל לא המציאו הלכות מתוך עיונם, אלא היו ההלכות מקובלות בידם, ובעומק עיונם והבנתם את המקרא מצאו רמזים וסימוכים בתורה שבכתב. הדרוש מהווה: 1. אסמכתא. 2. בסיס חזק יותר לדבריהם. 3. שמירה שהמצווה לא תשתכח. הדרש גם אם אין לו כח לחדש הלכה, מכל מקום הריהו מהווה סיוע להלכה המקובלת ביי חז"ל ונותנת לה תוקף דאורייתא. לעומת זאת, אסמכתא בעלמא היא רק זכרון דברים מן התורה, אך תוקף ההלכה הוא דרבנן.
34. מהם העקרונות והכללים המחייבים כל פרשן בבואו לפרש את התורה?
א. כל הבא לפרש את התורה חייב להתחשב בכל מהלך ביאורו באמונתנו באלוהותה של מסורת ישראל. ב. היהדות מייחסת לתושבע"פ אותה חשיבות כמו תורה שבכתב. רק במקומות נדירים לא פירשה תורה שבעל פה מה שסתום בתורה שבכתב. תפקיד הפרשן אם כן אינו לבאר מהו רצון ה', אלא מדוע הרעיון נכתב דווקא בצורה זו. ג. פירוש לא יכול לסתור אף הלכה מתורה שבעל פה. ד. כאשר פשט התורה סותר את ההלכה, אין לנו לדחוק את המילים, אלא עלינו ללמוד כפי המידות שהתורה נדרשת ולהתאים את הפשט עם ההלכה. ה. אין לשנות את הנוסח כפי שניתן לנו מבעלי המסורה.
35. כיצד תופס הרמב"ן את עניין חטא העגל, ומהן ההוכחות לדבריו?
הרמב"ן בדרשה. עניין חטא העגל הוא מפני שסברו שמשה הוא אמצעי בינם לבין הקב"ה, וכיוון שמשה הסתלק, רצו לעשות כח אמצעי שיורה להם את הדרך במדבר, והכח הזה נקרא אלוהים כשם שמשה נקרא – ואתה תהיה לו לאלוהים. ולכן אמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים, כי אמרו עד עתה וכי משה העלנו?! וכשראו שיצא צורת עגל אמרו שהמזל של הגוף הזה סייע להם לצאת ממצרים. ובמדרש נאמר שהקב"ה אומר למשה שהוא נגלה על עמ"י בארבעה פרדים, והם קוטפים אחד ומכעיסים אותי בו, הה"ד ופני השור משמאל לארבעתן. והיינו ששמאל הוא מידת הדין, ועמ"י היו במדבר מקום החורבן, וכשראו את העגל סברו שהוא זה שמכוחו יצאו ממצרים, שהרי נאמר ויסע מלאך אלהים וכו' ויבוא בין מחנה ישראל ובין מחנה מצרים ויהי הענן והחושך וכו'. אותו החושך יסודו מן האש היסודית שהיא מידת הדין ומקבלת את כוחה מן השור. ולכן אהרון סייע בידם, ואמר חג לה' מחר – שם המיוחד, כי היה סבור שיקריבו מחר קרבן לה', והם בדעתם הפכו זאת ונעשה בידם ע"ז. כי מה שאמרו אלה אלהיך ישראל אינו ע"ז וכנ"ל, אך מה שהשתחוו וזבחו לו היא ע"ז, שיאמרו שהמלאך ששולט עליהם הוא העלה אותם.
36. מהו ביאור הפועל ש.נ.ה לדעת הנצי"ב? הבא שתי דוגמאות להוכחה.
שינון, לפי' א מלשון שינון התורה, שמטרת הספר לחזק את לימוד התורה בעמ"י. פי' ב מלשון כפילות, שיש בספר דברים לשונות שיש להם משמעות כפולה. ראיות: א. חז"ל אומרים שיהושע החזיק את משנה תורה בידו, כלומר למד תורה. ב. מלך מצווה וכתב לו את משנה התורה, כלומר שיביט וילמד בו תמיד כדי שיגיע לתכלית הכתובה בו.
37. במה נמשלה התורה לשירה, ומה נובע מכך?
מבאר הנצי"ב: הטעם שנקראה כל התורה שירה מפני שיש בה סגולת השירה שנכתבה בלשון מליצה השונה בשני דברים מסיפור פרזי: 1. בטבע – בשיר אין העניין מובן היטב, וצריך לעשות פירוש מה כוונת כל חרוז ואין זה דרוש אלא כך הוא טבע השיר. ומי שיודע בדקדוק, נהנה יותר מן השיר ממי שבא רק ללמוד את תוכן השיר. וכן הוא בתורה שיש לעשות פירושים לדבריה, ולכוון בדקדוקה כפי מדרשי חז"ל כדי לכוון לכוונת המשורר. 2. בסגולה – השיר מעוטר ברמזים שאינו מעניין השיר כגון שם המחבר וכיוצ"ב, ופעמים מעקם הלשון בשביל החרוז. וכן הוא בתורה שיש בה עוד הרבה סודות ומפני כן יש הרבה לשונות שאינם מדוייקים כל כך. וכן הוא גם בנ"ך.
38. מהי ההקבלה בין חכמת הטבע לחכמת התורה לדעת הנצי"ב? מי מחוייב בכל אחת מהן?
כשם שעל הגויים לחקור בחכמת הטבע כי בזה מתרבה כבוד ה' בעולם, כך על עם ישראל לחקור בחכמת התורה, להבין את דקדוקיה, כי בזה מתרבה כבוד ה' בעולם, והיינו משום שהתורה לישראל היא חלק מהבריאה. וכשם שבחכמת הטבע לפעמים נראים דברים מוזרים, ולאחר חקירה מתבארים סתרי הטבע, כך גם בחכמת התורה לפעמים נראים דברים מוזרים, ואחרי עיון ועמל מתבררת חכמת התורה.
39. מהי המחוייבות שלנו בלימוד התורה שבכתב לדעת הנצי"ב? איך נקראת דרך לימוד זו?
מצווה לחכמי ישראל לברר דקדוקי התורה כי זה הוא כבוד ה' (וזהו כבוד מלכים חקור דבר, מלכים היא התורה, שיש מצווה לחקור בה. אך כבוד אלוקים – שאלו השמות שנבראו בהם שמים וארץ, הסתר דבר)! וזו הברית שנכרתה בערבות מואב ללמוד וללמד לשמור ולעשות. לשמור ולעשות היינו לבאר ולחדש בתורה ככל האפשר.
{40. מהי המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן בעניין הקרבנות? הצע שתי דרכים לישוב הקושי.}
41. מה בין דרגת משה לדרגת עמ"י במעמד הר סיני? ומהו השוני הנובע מכך לאחר המעמד?
אמנם משניהם נשללה הבחירה החפשית במעמד הר סיני, אך למשה הבחירה נשללה באופן עצמי כיוון שכל כך התעלה וכבש את יצרו וזיכך את החומר שלו, והיה דבק באמת האלוקית כך שנשללה בחירתו. ואילו לעמ"י נשללה הבחירה במקרה לפי שעה שכל כך הבינו את האמת האלוקית עד כדי שלא היתה להם בחירה שלא לקבל אותה, אך לאחר מכן חזרו למדריגתם הרגילה שיש להם בחירה, וממילא שכר ועונש. ולכן לעומת עמ"י שנאמר להם שובו לכם לאהליכם, נאמר למשה ואתה פה עמוד עימדי.
42. יהושע כמשה, ויהושע שלא כמשה.
יהושע כמשה שגם ממנו נשללה בחירתו עד כדי שהיה יכול לכתוב את שמונת הפסוקים האחרונים בתורה, והיה יכול להעמיד חמה ולבנה כמשה. יהושע שלא כמשה - משה היה כל כך דבק בה' שנבואתו היתה באספקלריא המאירה, ופירש מן האשה, ולא יהיה כמותו בנביאות אפילו מלך המשיח, ולכן רק על ידו ניתנה תורה, ויותר לא ניתן לחדש שום מצווה. ולכן רק משה היה יכול לשבור את הלוחות ולבקוע את הים מפני ישראל, אך בימי יהושע הירדן לא נבקע מפני ישראל, אלא מפני הארון!
חלק ג
א. הסבר את הפסוקים או הציטוטים הבאים.
ב. ציין את הקשרם לחומר הנלמד.
ג. פסוק או ציטוט המופיע אצל שני פרשנים, התייחס לשני הפרשנים.
ד. התייחס למחלוקת הקיימת בהקשר לפסוק או לציטוט.
1. שלא תמצא בתורה מצוה אחת בכל צרכיה מבוארה.
דברי האבן עזרא בשוללו את שיטת הצדוקים שלא סומכים על תורה שבעל פה.
2. כי יש עוף שאיננו רואה ביום הנגוהות, ובלילה רואה מפני שעיניו כהות.
דברי האבן עזרא בבארו שדרך הדרש היא כלילה, ואילו דרך הפשט כיום נגוהות. ולכן לנערים קשה להבין הפשט וקל להם הדרש דווקא מפני שעיניהם כהות.
3. אין מקרא יוצא מידי פשוטו.
דברי האבן עזרא שהמדרש הוא כמלבושים אל הגוף – הפשט, ועל זה חז"ל אמרו שאין מקרא יוצא מידי פשוטו.
4. ובעבור הדרש, דרך הפשט אינה סרה.
דברי האבן עזרא על דברי אונקלוס שפעמים בחר לפרש כדרש כיוון שהפשט יבינוהו אפילו הבוערים, וגם בזה אומר האבן עזרא שדרך הפשט לא סרה, אלא שבעים פנים לתורה.
5. האומרים שבראו להראות גבורתו, לאדם שהוא שרש יצירתו, והנה שמו תשובתם האמולה, חלק קטן מהשאלה הגדולה.
דברי האבן עזרא על הלומדים בדרך דרש, שפעמים ועלולים להבין דברי הדרש לא נכון, כגון שיאמרו שברא ה' את האדם כדי להראות את גבורתו, הרי זו תשובה חלקית כיוון שהיישוב בעולם הזה הוא רק חצי שישית מן הארץ ולשם מה צריך את כל שאר הבריאה? הרמב"ן השיב על דברי האבן עזרא שה' חפץ ביצירה ולא פירט.
6. לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם.
הרמב"ן בהקדמה לבראשית באר שגם ספר בראשית נכתב בהר סיני מהפסוק הנ"ל – לוחות האבן – הכתב והמכתב, והתורה – סיפורי בראשית, והמצוה – תרי"ג מצוות.
7. תורה מגילה מגילה ניתנה, חתומה ניתנה.
הרמב"ן באר שלמ"ד מגילה ניתנה, נכתב עד מעמד הר סיני בהר סיני, ולאחר מכן נכתב עד מעשה המשכן, ובסוף שנת ארבעים נכתבה כל שאר התורה. ולמ"ד חתומה ניתנה, נכתב הכל בסוף שנת הארבעים.
8. ומפני זה ספר תורה שטעה בו באות אחת במלא או בחסר פסול.
הרמב"ן מבאר שהתורה כולה היא שמותיו של הקב"ה, ולכן גם אות אחת פוסלת את התורה למרות שנראית שאינה משמעותית.
9. אינו דומה פלטרין של מלך שיש לו שומרין לפלטרין שאין לו שומרין.
הרמב"ן בהקדמה לספר במדבר מבאר על חשיבות הגבלת המשכן כשם שהגבילו את הר סיני, שהוא משום מעלת המשכן, דאינו דומה פלטרין של מלך עם שומרים ובלי שומרים.
10. תורת ה' תמימה משיבת נפש.
רמב"ן תורת ה' שלמה יותר מן השמים המספרים כבוד אל, כי היא מסירה כל ספק מן החכמים. רבנו בחיי – תורת ה' תמימה משום שהיא קשורה עם החכמה העליונה והיא משיבת נפש לצור מחצבתה שאין לה צורך לבוא שוב בגלגול.
11. אצבע אלוקים היא.
הרמב"ן מבאר שהניסים שנעשו במצרים מעידים על חידוש העולם, ידיעה, והשגחה עד כדי כך שאף החרטומים הודו בזה. והפשט שמבאר בזה הרמב"ן שרצה ה' לבטל מהם את כוחם מעתה.
12. הווה זהיר במצווה קלה כבחמורה.
הרמב"ן מבאר שכיוון שכל עניין המצוות הוא להזכיר לנו כל הזמן את עיקרי האמונה – חידוש, ידיעה והשגחה, ממילא עלינו להזהר במצווה קלה כבחמורה, כי גם במצווה קלה יש ראיה על האמונה.
13. וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויוציאך ה' אלהיך על כן צוך לעשות את יום השבת
הרמב"ן מפרש שכיוון שהאדם הוא עד על חידוש העולם על ידי ניסי יציאת מצרים, על כן ציוך לעשות את יום השבת שבזה תזכור תמיד את עניין חידוש העולם.
14. "כבד את אביך..." ואומר בזה "למען יאריכון ימיך" מפני שהיא מצווה בתחתונים וצריכה שכר.
הרמב"ן בבארו את הקשר בין עשרת הדיברות, מבאר שממצוות כיבוד אב החל לדבר על ענייני בין אדם לחברו, וכיוון שזו מצווה בתחתונים היא צריכה שכר, בניגוד לאמונה בבורא אין צורך בשכר במה שמאמין בדבר שהוא אמת.
15. בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ.
הרמב"ן מבאר שמכאן כל ילד בישראל יודע שהעולם נברא יש מאין, כי שמים וארץ הכוונה היולי השמים והיולי הארץ, שמהם ברא הכל והוציא יש מיש.
16. נעשה אדם בצלמינו כדמותינו.
הרמב"ן מבאר שלשון זו היא לשון רבים, כי הגוף הוא מאת הארץ (והוא נברא יש מיש) והנשמה היא יש מאין מאת הבורא ואין בה הפסד וכיליון.
17. אז הוחל לקרוא בשם ה'.
הרמב"ן מבאר שאין הכוונה שהתחילו להתפלל כדברי האבן עזרא, שהרי גם אדם הראשון התפלל, אלא הכוונה שהתחילו לקרוא בשם ה' כי לפני כן היו עובדים למלאכים והיה תחילת ע"ז.
18. נופת תטופנה שפתותיך כלה דבש וחלב תחת לשונך.
רבנו בחיי מבאר מעלת התורה המשולה לכלה, שהיא זכה כדבש וחלב, לעומת שאר חכמות שהן כנופת – שיש בהן תערובת סיגים. ואותה נופת נוטפת וכלולה בתורה.
19. ארך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד.
רבנו בחיי מבאר שעל ידי התורה זוכים באריכות ימים בימינה – בעולם הבא, ובעושר וכבוד כלומר הכנה לעולם הבא זוכים בשמאלה – בעולם הזה.
20. כבוד אלוקים הסתר דבר כבוד מלכים חקור דבר.
רבנו בחיי – על עצמותו של הקב"ה איננו יכולים לחקור אלא הסתר דבר, ועלדרכיו ופעולותיו אנו מצווים לחקור דבר. נצי"ב – כבוד מלכים זו התורה שעלינו לחקור ולברר בדקדוק לשונה. וכבוד אלוקים הסתר דבר הוא השמות העולים ממעשה בראשית.
{21. ובהיות צורות הקרבנות מתחלפות יהיו בהכרח תכליותיהם ג"כ מתחלפים. אברבנאל הקדמה לויקרא}
22. קללות שבתורת כוהנים משה מפי הגבורה אמרם, קללות שבמשנה תורה משה מפי עצמו אמרם.
האברבנאל בהקדמה לספר דברים חוקר האם משה אמר מפי עצמו את ספר דברים או לאו. ומסיק שמשה אמר מפי עצמו, אך לאחר מכן הקב"ה הכתיב לו את מה שהוא אמר. ומקשה והרי חז"ל אומרים שאת הקללות משה אמרם מפי עצמו? ומתרץ שייתכן שהצטווה באופן כללי על הברית, ואת פרטי הקללות אמרם מפי עצמו בניגוד לשאר ספר דברים.
{23. ויתן להם ארצות גויים ועמל לאומים ירשו בעבור ישמרו חוקיו.}
{24. ולזה יש קדימה למאי דאתי מדרשא על מאי דמפורש בקרא.}
{25. כי ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם.}
{26. הלא כה דברי כאש נאום ה', וכפטיש יפוצץ סלע.}
{27. חביבים דברי סופרים כשל תורה.}
{28. כי טובים דודיך מיין, לריח שמניך טובים.}
{29. וראית את אחורי.}
{30. נבוב בהר סרו.}
{31. אלמלא לא נשתברו לוחות ראשונות, לא נשתכחה תורה מישראל.}
32. עין תחת עין.
הרד"צ הופמן מביא פסוק זה כדוגמה לסתירה בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה, שיש ליישבו על פי פשט הכתובים, שנאמר בהמשך ונתן כופר פדיון נפשו, ומוסב גם על שלפניו.
33. אלמלא חטאו ישראל לא היו קורין אלא חמישה חומשי תורה וספר יהושע.
הרד"צ הופמן מביא מאמר זה לומר שכל ספרי הקודש ניתנו להדריך את עמ"י, ואמנם אלמלא חטאו היינו מקבלים רק חמישה חומשי תורה וספר יהושע, אך לאחר החטא, כל ספרי הקודש מדריכים אותנו בדרך האמת. המשך חכמה מביא מאמר זה להראות שגם ספר יהושע יש לו חלק בתורה וחידש מצוות מילה, וע"כ שגם ממנו נשללה הבחירה.
34. עשו סייג לתורה.
הרד"צ הופמן כותב שעל הפרשן להיות צמוד לנוסח המקובל בידינו מן המסורה ולא לשנות. המסורת היא הסייג לתורה, כי בלעדיה ישנה כל אחד כפי דעתו ורצונו ולא תישאר תורה.
35. כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכי דרכיכם.
הרד"צ הופמן מביא פסוק זה לומר שלפי מחשבותינו שהיינו משנים את נוסח התורה, לא היתה נשארת התורה, ועל זה אומר ה' שאין מחשבותי כמחשבותיכם ואין לכם לגעת בנוסח התורה.
36. התינוקות אין קורין בתחילה בשבת, אלא שונין בראשון.
הנצי"ב מבאר שלמרות שלשון שונין הכוונה ללימוד יותר ממקודם (ובזה ביאר לשון משנה תורה), כאן הוסיפו בראשון, ללמדנו ששונין כאן הכוונה לחזור כמו קודם ולא יותר מקודם ורק באופן זה מותר בשבת.
37. המוצא ספר תורה לא יקרא וישנה.
מכאן הביא הנצי"ב ראיה ללשון שינון שהוא לימוד, וכן משנה תורה – לימוד התורה.
38. אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה, אז תבין יראת ה' ודעת אלוקים תמצא.
הנצי"ב מבאר שהפשט (=טבע) הוא ככסף המכוסה בעפר שיש צורך במאמץ לזקק את הכסף מן העפר, ואילו הסודות (=סגולה) הם כמטמונים באדמה שלא ניתן לגלותם אלא על ידי סיעתא דשמיא. אז תבין יראת השם – הפשט, ודעת אלוקים תמצא – הסודות.
39. ונמקו כל צבא השמים ונגולו כספר השמים וכל צבאם יבול.
הנצי"ב מבאר שכמו שכשרואים דבר היוצא מן הטבע סבורים שהוא חריג ואי אפשר ללמוד ממנו, אך לאחר ההעמקה רואים שכך הוא טבע העולם, כן הוא בתורה שכשרואים מילה מוזרה, סבורים שהיא מקרה ח"ו, אך לאחר ההעמקה רואים שכך הוא הפשט וניתן ללמוד ממנו יסודות לכל התורה. ובאור הפסוק הוא שהגויים שחוקרים בחכמת הטבע ויקצוף עליהם ה', אז נמקו כל צבא השמים, והיינו המזלות שברקיע יצטערו שאין הבריות מגיעות לתכלית יצירתם, ונגולו כספר השמים – כשם שאי אפשר לדקדק בספר גלול, כך השמים המשפיעים יהיו גלולים – שלא ידע אדם כמה כח השפעה של כל דבר. וכל צבאם יבול – דהיינו תכליתם יגע לריק.
40. קפדנותן של אבות ולא ענותנותן של בנים.
הנצי"ב מביא מימרא זו להראות שהאבות נקראו ישרים בהליכות עולם.
41. כי לא דבר ריק הוא מכם.
מכאן הביא הנצי"ב ראיה שדרשו חז"ל שאם ריק הוא, מכם הוא ריק, והיינו שיש לעמול על מנת להבין את דקדוק לשון התורה שלא נחשוב שבמקרה נכתב כך.
42. וירא אלוקים את האור כי טוב.
הנצי"ב מביא דרשת חז"ל על פסור זה על ספר ויקרא שהוא מלא הלכות רבות, ובספר ויקרא טוב יותר לראות הלכות רבות שמוצאן מן המקרא.
43. ויבדל אלוקים בין האור ובין החושך.
הנצי"ב מביא דרשת חז"ל שזהו ספר במדבר שהוא מבדיל בין דור המדבר לדור הנכנסים לארץ.
44. וגם בך יאמינו לעולם.
הרמב"ן מתקשה בפסוק זה שכבר בקריעת ים סוף האמינו במשה, ודחה תירוצו של האבן עזרא שלא האמינו בו כל העם, ותירץ שעד עכשיו סברו אולי מתנבא על ידי מלאך או חלום, וכעת יאמינו בנבואתו. פי' שני – שיאמינו לדורות. המשך חכמה מבאר שנבואת משה היא מעל שאר הנביאים, כיוון שכולם אנו יודעים שהם נביאים מכח אות או מכח הסמכת נביא, ואין זה הכרח (כשם שחנניה בן עזור היה נביא אמת ונעשה שקר) אלא שכך התורה ציוותה להאמין. אך משה רבנו, כולם התעלו למדריגת נבואה וראוהו מדבר פנים אל פנים עם ה'. הנני בא אליך בעב הענן וגם בך יאמינו לעולם, שכעת אף אם יבואו אלף נביאים להכחיש נבואת משה, את כולם יש לדון למיתה כדין נביא שקר.
45. כפה עליהם הר כגיגית.
המשך חכמה מבאר שמרוב השגתם העליונה של עם ישראל את האמת נשללה מהם הבחירה החפשית במעמד הר סיני, כדי שיקבלו את התורה קבלה מוחלטת בלי שום ספקות, אך כיוון שלא היה זה בדרך של כפיית היצר, חזרו מכן למדריגתם הרגילה ונאמר להם שובו לכם לאהליכם.
46. שובו לכם לאהליכם.
המשך חכמה מבאר שעמ"י חזר למדריגתו הרגילה לאחר מעמד הר סיני, לעומת משה שנאמר לו ואתה פה עמוד עימדי, לפי שכבש את יצרו וזיכך את חומרו עד שהיה משולל בעצם בחירה חפשית.
{47. כי לא תחפוץ זבח ואתנה... היטיבה ברצונך את ציון. משך חכמה על ויקרא}
