ליקויי למידה / ד"ר אריאל גרוס
המרצה מעביר מצגות לפני המבחן
שיעור ראשון:
שיעור שני
ליקויי למידה זה פסיכולוגיה קוגניטיבית שזה סעיף של הפסיכולוגיה שהיא תורת הנפש. אמנם, תורת הנפש בעצם שייכת לפילוסופיה כי היא שואלת שאלות של מהות. לעומת הפסיכולוגיה שיותר שואלת את השאלה 'איך' ולא 'מה'. איך הביטויים של ההתנהגויות של האדם. עוסקת יותר בהתנהגויות מאשר במהותה של הנפש. לו יצוייר שהפסיכולוגיה הייתה עוסקת במהות הנפש היינו צריכים לבטל את הקורס הזה כיון שיש לנו תורה משלנו על מהותה של הנפש- תורת ישראל. (כל עוד אנחנו עוסקים בדברים טריוויאלים של החיים אין בעיה אך כשאנו נפגשים עם בעיות התנהגות ובעיות משמעת קשות אין לנו את הכלים לפתור אותם. אנחנו מחוייבים לפנות לאנשי מקצוע.)
הפסיכולוגיה הזאת ממתי היא קיימת –מאדם הראשון- ברגע שיש אדם יש פסיכולוגיה. יש היבטים פסיכולוגיים באדם באשר הוא אדם.
הפסיכולוגיה המודרנית התחילה ב 1874 אדם בשם וונדט הקים מעבדה פסיכולוגית. עד אז התמודדו בכלים מחשבתיים פילוסופיים כל דור לפי עניינו. יש הרואים את אריסטו כאחד הראשונים שעוסק בפסיכולוגיה..
הפילוסופיה נקראת באידיש: אם המדעים. מתחתיה כל המדעים האחרים כולל הפסיכולוגיה. וזה נכון במידה מסויימת כיון שלפני כל מישור מעשי ישנה תפיסת עולם מסויימת. סוף מעשה במחשבה תחילה. אסתכל באורייתא וברא עלמא. התורה זה התפיסת עולם זה המהות של התורה. אברהם אבינו הסתכל בעולם והגיע לתורה. כיון שחייב להיות מתכנן פנימי למציאות. כל דבר, כל מכונה לא נוצר מעצמו יש קודם כל מהנדס וארכיטקט שמתכנן את המוצר ורק אחר כך בונים אותו.
על בסיס הפילוסופיה הלכו ונוצרו המדעים שאחריה. כל הסוגיות הפסיכולוגיות נבנו על בסיס זה.
אדון וונדט הקים מעבדה פסיכולוגית. בעיקר חקר היבטים פיזיולוגיים שקשורים לנפש. הוא פרץ דרך. הלכו ונוצרו כלים שנקראים כלים פסיכולגיים. ברבות השנים הלך הקשר והתרחק בין פילוספויה לפסיכולוגיה. האסכולות הפסיכולוגיות למיניהם יש כאלה שנתקו את הפסיכולוגיה מהדת ויש שפחות נתקו. ובזה יש להרחיב:
אי אפשר לנתק לגמרי בין הפסיכולוגיה לפילוסופיה.
השאלה האפימיסטולוגית. (תורת ההכרה) קיים ויכוח פילוסופי- האדם כשהוא נולד האם הוא בא עם מטען כלשהו או שהוא גורנישט מישט גרנישט. זה ויכוח שהיה בין אריסטו לבין אפלטון. אליבא דהאומרים שהוא בא ריק הוא 'טבולה רסא': לוח חלק. מה הופך אותו להיות מה שהוא? הלמידה מהסביבה. וזה עיקר אישיותו של האדם. (על כוחה של סביבה מרחיב הרב דסלר שמשה רבינו אצל יתרו נושם עבודה זרה עד כדי כך שהוא מוכן להקריב את בנו שיהיה עובד עבודה זרה . על פי המדרש). וזה ברור שהסביבה משפיעה המון על האדם. דעה שנייה אומרת שהאדם נולד עם נתונים מסויימים ואחר כך הוא מנווט אותם למקומות מסויימים. ולפ"ז תפקידו של האדם לוהציא את כוחותיו מהכח אל הפועל. אתה עובד על בסיס שטמון בך באופן יסודי ועמוק.
אחרי הרבה שנים באו שני פסיכולוגיים: פרויד ו וטסון. ווטסון הוא אבי הגישה ההתנהגותית האדם הוא תוצר של סביבה. הסביבה מעצבת אותו. אמר ווטסון "תנו לי ילד ואני אעשה אותו מה שאני רוצה" אפגיש אותו עם גירויים שיובילו אותו לכיוון מסויים ואוכל להוביל אותו לאן שארצה. זו הגישה הטיפולית ההתנהגותית שמנסה לשנות את ההתנהגות על ידי גירויים חיצוניים. לעומתה הגישה הטיפולית הפרוידיאנית באה ואומרת: לא, האדם נולד עם נטיות מולדות, עם נתונים מסויימים. אינסטיקנטים. למשל אחד מהאינסטינקטים: יצר האלימות. אדם נולד עם יצר אלימות. ויצר המין. זה דטרמינסטי, זה לא בעל שליטה. הרצון לשלוט על משהו אחר הוא גם סוג של אלימות יש הרבה סוגי אלימויות. פרויד לא בא ואומר שאדם צריך לתת פורקן ליצריו אך זה היסוד. הנאצי יכול להיות שמשקף את האדם היסודי הבהמי. גישה אחרת: האדם הוא טוב מהיסוד, והחספוס והמגע עם העולם הופך אותו לרע.
מה שרצינו להסיק מכל האמור שהאסכולות הפסיכולוגיות נובעות ישירות מהאסכולות הפילוסופיות. וטסון ופרויד אמצו את הגישות של אריסטו ואפלטון. אי אפשר לנתק את הדברים ממקורם. וודאי שאלמנטים פסיכולוגיים ניזונים מהשקפות פילוסופיות.
עוד נושא שמוכיח על הקשר בין הפסיכולוגיה לפילוספיוה הוא היחס בין גוף לנפש. התווכחו אריסטו ואפלטון האם האחד יכול להיות בלי השני האם יכולה להיות נפש בלי גוף, האם יש נפש לאחר המוות. לנו יש אמונה שיש נפש גם ללא הגוף. ומה המשקל של כל אחד מהצדדים. זה שיש קשר ביניהם זה וודאי השאלה היא האם האחד תלוי בשני. ודאי שהגוף מושפע מהנפש. תופעת ה'פלסיבו': תרופה שאינה תרופה דהיינו כדור מדומה שרופאים נותנים כדי ליצור תחושה פסיכולוגית של רווחה. בן אדם בא עם בעייה אמיתית פיזיולוגית והבעיה נפתרת מכח הפסיכולוגיה. תחשוב טוב יהיה טוב. תשמעו סיפור: יש ספר מאוד חשוב של אחד מהפסיכולוגיים: ויקטור פרנקל- האדם מחפש משמעות. ספר בסיס. הספר הזה מסביר את השיטה הלוגותרפיה- אם יש לך משמעות בשביל מה לחיות אתה תוכל לשאת כל דבר בחיים. הוא מספר על עצמו שהיה באושוויץ ויהודי אמר לו שהוא חלם שבסוף החודש יוצאים מהמחנה. וברגע שהתקרב סוף החודש וראה שזה באמת רק חלום- הוא נחלה ומת. ברגע שהרוח קורסת הגוף קורס. הבעייה היא בעייה רוחנית ולא פיזיולוגית. (טיפ למי שמלמד את הסיפור של שמשון הגיבור לתת לילדים לצייר את שמשון) מחלות פסיכוסומטיות שהיסוד שלהם הוא יסוד נפשי.
יוצא איפה שהפסיכולוגיה והפילוספיה למרות שהתרחקו הם קשורים אחד לשני. פסיכולוגיה היא תורת הנפש. הגדרה של פסיכולוגיה היא מדע החוקר את התנהגות האדם. בזה עוסקת הפסיכולוגיה. לא חוקר את מהות האדם אלא את התנהגות האדם. התנהגות היינו לאו דוקא מה שאתה רואה בעיניים אלא גם מחשבות ורגשות זה התנהגות. הפסיכולגיה חולשת גם על מה שקשור לתחום החשיבה. הפסיכולוגיה עוסקת בכל ההתנהגויות של האדם. וזה ליקויי למידה איזשהו קושי בחשיבה- הפסיכולוגיה עוסקת גם בזה. הפסיכולוגיה לא רק עוסקת בבעיות אלא עוסקת בבחינת התנהגות האדם גם אם היא נורמטיבית. יש פסיכולוג ארגוני. הבנת ההתנהגות האנושית. פסיכולוגיית ההמון.
לסיכום: הליקויי למידה תחת הכותרת של פסיכולוגיה קוגניטיבית ודברנו היום על המהות של הפסיכולוגיה.
שיעור שלישי
הפסיכולוגיה עוסקת במדע החוקר את התנהגות האדם. אנחנו מקבלים נתונים על בסיס של מחקרים. אנחנו יודעים נתונים מארבעה מקורות: מכח מסורת, מכח הגיון, מכח נסיון ומכח מחקרים. אחרי שהמחקר כבר נעשה הוא יכול להפוך להיות סמכות כלומר מי שקורא את המחקר מקבל אותו כקבלה ממי שכתב את המחקר. היום המסורת-הסמכות היא פחות מובנת מאליה כי אנחנו יותר חושבים בעצמנו ומורדים בסמכות. אם אני רוצה לבדוק אם יש קשר בין אלימות לתסכול אני עושה מחקר ניסיוני ומגיע למסקנה. כל התרחשות וכל פעולה היא התנהגות בין אם אפשר לראות את זה מבחוץ ובין אם לא. ולכן פסיכולוגיה היא מדע החוקר התנהגות. גם הרגשות נכנסות תחת הכותרת התנהגות. יש התרחשות פנימית התנהגות פנימית. לא תמיד יש לרגשות ביטוי חיצוני. גם כל מה שמתרחש במוח.
האדם הפשוט נוטה לחשוב שהפסיכולוגיה עוסקת רק בדברים חריגים שמצריכים טיפול וריפוי. זה לא מדוייק כי יש גם פסיכולוגיה נורמאלית- להבין את הדברים הנורמליים של החיים. איך האדם מגיב. פסיכולוגיה של ההמון.
הנושא שלנו הוא פסיכולוגיה קוגניטיבית- קוגניטו זה הכרה, דעת. למעשה זה הרבה יותר רחב מזה. בגדול הפסיכולוגיה הקוגניטיבית עוסק בחקר הקוגניציה שהם תהליכים מנטליים. רק ב1965 נייסר קבע את המושג פסיכולוגיה קוגניטיבית.
קוגניציה הוא שם כללי לכל התהליכים שבעזרתם מכיר האורגניזם (האדם) עצם ומקבל מידע עליו ובהם- תפיסה, זיהוי המשגה החלטה וחשיבה.
כל אותם תהליכים שבעזרתם מעובד מאוחסן משוחזר ומנוצל לרבות תהליכים המתרחשים ללא שום גריעה רלוונטית כגון בדימויים ובהזיות, כל אותם מונחים כמו תחושה תפיסה דימויים אחסון שחזור פתרון בעיות וחשיבה מתייחסים לצדדים שונים של הקוגניציה.
הבעיות של ילדים עם ליקויי למידה קשורים לפסיכולוגיה קוגניטיבית אף שהם קשורים להיבטים רגשיים, והכל קשור להכל אך החקר של ליקויי למידה זה לנסות להבין מה מתרחש בשכל של האדם.
היחס של החברה לליקויי למידה ולילד החריג עבר הרבה תחנות לאורך ההיסטוריה.
סיפור חזק על דרור ללא יד אחת.
ליקויי למידה הוא לא מסכן! הוא מסכן כי אתה הפכת אותו למסכן! הגישה היא לא להשתתף בצערם אלא להרים אותם להאמין בהם! המציאות היא לא אובייקטיבית! אלא סובייקטיבית! איך אני תופס אותה!
זה נורא ואיום שלוקחים בן אדם ונותנים לו כותרת ומקטלגים אותו. ילד כזה מתפתח עם דימוי עצמי נמוך. ממילא הגישה העקרונית לא לוותר לתלמיד עם קושי! זה נותן לילד תחושה שמאמינים בו שהוא שווה משהו. איך שהמורה תופס את המציאות בהתאם לזה הילד מתנהל.
ליקויי למידה מעסיק הרבה מאוד מקצועות: מחנכים, רפואה, פסיכולוגים. המושג ליקויי למידה עבר הרבה גלגולים במהלך הזמן של ביטויים: נזק מוחי מפוזר, נזק מוחי מינימאלי, (MBD) פער התפתחותי, קשיים בתפקוד... בשלב מסויים החליפו את ה'נזק מוחי' ב'חוסר תפקוד מוחי' העסק הזה עבר הרבה מאוד גלגולים. בחקר התופעה.
איך שאתה מגדיר דברים אתה בונה ציפיות. הגדרות יוצרים סטיגמות שלפעמים רק מקלקלות. ב1963 היה כנס גדול למצוא מעמד לליקויי למידה וקירק קבע את המושג הזה של ליקויי למידה. ועם השם הזה אנו עד היום.
מדובר על 5-10% מהאוכלוסייה. כלומר שבכל כיתה יש 3-4 ליקויי למידה. התופעה היא תופעה הטרוגנית כלומר היא מתפרסת על המון תחומים. יכול להיות ילד שהוא גאון בתחום אחד והוא לקוי למידה בתחום אחר. יש כאלה שלקויים בהרבה תחומים ויש כאלה שבתחום אחד ולכן במידה מסויימת כל אחד מאתנו הוא לקוי למידה במשהו מסויים. התופעה הולכת וגדלה בעולם. נתונים לא מעודכנים: בארה"ב זוהו 2.9 מיליון לקויי למידה ב1999. התופעה הולכת וגדלה. מה גורם לכך שהתופעה הולכת וגדלה- יש יותר מודעות אצל ההורים, החברה נהייתה יותר פתוחה לקבל אותם. והקטע המלוכלך- יש יותר הקלות ולכן יותר אנשים רוצים לזכות בתואר.
מדוע ילדים מתקשים ללמוד?
שיעור רביעי
התופעה נעה בין 5% ל10% והתופעה הלכה וצמחה ישנה זילות של האבחנה לליקויי למידה. יש יותר מודעות לנושא יש כבר חוקים אודות הנושא ולכן התופעה יותר מודעת על ידי הציבור
המקור לקשיים אינו ברמה שכלית נמוכה ולא בבעיית רגשיות ולא בתופעות חיצוניות אלא בבעיות נוירולוגיות: "שיבושים בתהליכים קוגניטיביים שהבסיס המשוער שלהם הוא נוירולוגי". מה זה אומר נוירולוגי נלמד בהמשך.
הדי אס אם הוא ספר מאוד חשוב שהוא מהוה קריטריון לאבחנה וקביעת דיאגנוזה לבן אדם. אלא שגם הספר הזה מוטה מתובנות סובייקטיביות ואף פוליטיות... מה מגדיר מה נורמאלי ומה לא נורמאלי? לדוגמא בדי אס אם האחרון מחקו את ההומואים ולסביות מהספר.. זה כמובן עניין של תרבות ומנטליות סובייקטיבית.
די אס אם 5 הוא הדי אס אם האחרון. הוא נכנס יותר לפרטים לעומת ההגדרה הקודמת.
ליקויי למידה היא הפרעה הטרוגנית- שמופיעה בצורות שונות. כלומר היא יכולה להתבטא בהתנהגותי, חברתי, רגשי, לימודי וכו'.
ישנם שלשה דרגות קושי של ליקויי למידה בדי אס אם: חלשה בינונית וחמורה. (לא עושים אבחון לליקויי למידה לפני בית הספר, אף שניתן לראות סימנים עוד לפני. אך אין בזה כלל ברור).
צריך שבפועל יהיה פער משמעותי ומתמשך בין הישגיו הלימודיים של התלמיד לבין ההישגים המצופים ממנו על פי גילו ורמת כיתתו. ובנוסף צריך שיהיה פער בין האיי קיו האמיתי שלו לבין הבפועל.
בקיצור הכל בלוף אחד גדול לא מודדים בן אדם על פי עצמו אלא על פי הסביבה וה'המצופה' ממנו. עולם מעווות!!!!!!!
הכל בהתאם לגיל לנורמה המקובלת של בני אותו גיל.
אם כן ההגדרה של ליקויי למידה לסיכום מורכבת מ: בעייה נוירולוגית. דפוס התפתחות לא רגיל. קושי במטלות לימודיות. פער בין פוטנציאל והישגים. שלילה של סיבות אחרות. אינטליגנציה תקינה.
האבחונים בודקים שני פרמטרים: נתונים לימודיים ונתונים התפתחותיים קוגניטיביים. לימודי כולל: קריאה, כתיבה, מתמטיקה הבנת הנקרא והנשמע וכדומה.
ילד עם לקות למידה לא אמור ללכת לפסיכולוג. זה לא התחום שלו!! אם הבעייה היא רגשית זה תפקיד של הפסיכולוג. אלא יש ללכת למאבחן שבודק את כישורי הלמידה.
הכלים האלו של 'קריאה כתיבה מתמטיקה וכו'' זה כלים מאוד מדידים ולכן זה יעיל.
בתחום השני של התפתחותי קוגניטיבי יש: תפיסה, זכרון, קשב, חשיבה. הדברים הללו הם פחות מדידים.
המאבחן צריך לבחון את שני התחומים ואז לעשות אינטראקציה ביניהם. כלומר ברוב המקרים ליקויי הלמידה ההתפתחותיים משפיעים על הליקויים הלימודיים.
מקובל לייחס את התופעה לגורמים תורשתיים.
תנאי הסביבה יכולים להחריף את ליקויי הלמידה אך אם הם יוצרים את ליקויי הלמידה אין הם נחשבים ליקויי למידה אא"כ זה משפיע על הנוירולוגיה.
(קו מורבידי- מחלה משותפת- שתי גורמים שהתקבצו ביחד וגורמים להפרעה כגון- קשב וריכוז)
ליקויי הלמידה משנים פניהם במהלך החיים כלומר לפעמים ילד בהתחלה גאון ורק אחר כך בכיתה ו או ח מגלים שהוא בעל ליקויי למידה.
בשנות ה80/90 בא אחד בשם 'רורק' ועשה אבחנה בין ליקויי למידה מילוליים לליקויי למידה לא מילוליים. החילוק הזה לא כל כך התקבל. התעסקו בעיקר בליקויים המילוליים. החלק הימני של המוח אחראי על ה'לא מילולי' והחלק השמאלי על ה'מילולי'. למשל ליקויים בזיהוי הבעות פנים שייך לחלק הימני, שזה לא עניין מילולי אלא כישורי חיים- הוא לא מבין קוד חברתי, זה משהו בתקשורת, זה למידה לא מילולית. גם הפרעות קשב קשורות לחלק הימיני. הצד הימני קשור לאינטליגנציה כללית.
שיעור חמישי
לליקויי למידה ישנם היבטים לימודיים וישנם היבטים התפתחותיים קוגניטיביים.
לאבחון למידה שני יעדים עיקריים: 1. למצוא מהו המשקל היחסי של כל אחד ממקורות הקושי בלמידה. 2. להציע תוכנית טיפול.
(אנחנו צריכים לבחון גם את נקודת החוזקה של הילד כדי לפצות על ידן על נקודות החולשה)
אפיונים של תלמידים בעלי ליקויי למידה: התחום הקוגניטיבי, התחום ההתנהגותי התחום המיומנויות הנרכשות
התחום הקוגניטיבי: בא לידי ביטוי בתחום השפה, קשב וריכוז, תפיסה, תיכלול בין חושי, זיכרון, ליקויים בהתמצאות בזמן ובמרחב, ליקויים שונים בחשיבה.
התחום ההתנהגותי: חוסר שקט, תנועתיות יתר, אימפולסיביות, תגבותיות רבה לגירויים, פרסרבציה (חזרות חוזרות ונשנות), ביצוע איטי, קושי בארגון ותכנון.
תחום המיומנויות הנרכשות: קריאה- הבנת הנקרא, כתיבה ושפה וכדומה.
תחום ההסתגלות הרגשית והחברתית: קושי במיומנויות חברתיות, חוסר יכולת הסתגלות לדברים חדשים וכדומה.
כל בעל לקות למידה יש לו קושי במיומנויות נרכשות וכמעט תמיד יש לו גם בעייה בתחום הקוגניטיבי. הרגשית והחברתית או ההתנהגותית יכול בהחלט להתלוות לעניין אך לא מוכרח.
ההבדלים בין הגילאים בתופעות השונות הם אותם עקרונות רק במינון שונה. כגון קריאה וכתיבה בכיתה א' זה לא להצליח לקרוא אותיות ובתיכון זה פער בין הבעה בעל פה להבעה בכתב וכו'.
כמה שנזהה את הבעייה מוקדם יותר וניתן טיפול מהר יותר, הטיפול יצליח הרבה יותר בקלות ועם תוצאות הרבה יותר טובות. לכן כדאי להיות עם אצבע על הדופק ולשים לב בזמן לבעיות.
(הטיפול ללקויות למידה אינו פוטר את הבעייה מהשורש אבל צמצמת אותה ועקפת אותה. כמו משקפיים לליקוי ראייה- הוא אינו פותר את הבעיה מהשורש אך הוא עוקף את הבעייה. אותו דבר לגבי רטלין להפרעות קשב וריכוז.).
סוגי האבחון המקצועי של לקויות למידה: (צריך להבחין בין המושג מבחן למושג אבחון, מבחן מטרתו קביעת הישגיים לימודיים ושליטה בידע הנרכש אבחון מטרתו לאתר את קשיי הפרט הבנת הסיבות לקשיים ומיפוי כוחות (חוזקות) מול כשלים (חסרונות). גם לגבי 'מה נבדק' במבחן רק הידע הספציפי ובאבחון זה תכונות וידיעות כוללות.
יש שלשה סוגי אבחונים: דידקטי, פסיכולוגי, פסיכודידקטי. וישנם גם אבחונים נוספים לתחומים מסויימים.
האבחון הדידקטי עושה אותו מאבחן דידקטי מקצועי. (היום הנושא הזה קצת פרוץ). הדבר הכי מסוכן היום זה חוסר מקצועיות של אנשים שחושבים שהם רשכבה"ג. צריך מאוד ליזהר בדברים האלה.
מטרת האבחון הדידקטי לאבחן את מיומנויות הלמידה בתחום מיומנויות היסוד – קריאה כתיב הבעה בכתב ובעל פה מתמטיקה ושפה זרה. וכל זה לצורך תכנון הטיפול בילד.
טכניקת האבחון עצמה פשוטה, הבעייה היא הניתוח של האבחון, מה ההשלכות שלו וכו'.
כל אבחון מתחיל בהיכרות מכח איזשהו בסיס שהביא את הילד לאבחון.
האבחון הדידקטי יהיה ראשון. כיון שהוא בודק את מיומנויות היסוד.
לעומת זאת האבחון הפסיכולוגי אינו עוסק במיומנויות היסוד אלא בהיבטים רגשיים ובמנת משכל. אלו שני התחומים שהאבחון הפסיכולוגי עודף על האבחון הדידקטי. האבחון הדידקטי אינו בודק מנת משכל אלא מיומנויות יסוד. זה לא אומר שהמאבחן הדידקטי לא יכול להתרשם מהבעיות הרגשיות אבל ברגע שהוא רואה בעיות רגשיות הוא מפנה לאבחון פסיכולוגי. לפעמים קורה שהמאבחן הדידקטי לא מוצא כלום ורק המאבחן הפסיכולוגי מוצא את הבעייה כי היתה בעייה רגשית.
שיעור שישי
אנחנו הכתובת הראשונית לכל דבר שעשוי להגיע לידי אבחון. יש לנו אחריות רבה לא למרוח את העניין הזה. לעלות מהר על הקושי ולאבחן.
דיברנו על ההבדלים בין התחומים השונים של קשיי הלקוי למידה ועל ההבדל בין אבחון למבחן ועל ההבדל בין אבחון דדיקטי לאבחון פסיכולוגי.
אבחון משולב דידקטי פסיכולוגי. הכי טוב שאחד יעשה את שניהם אך לפעמים עושים את זה שני אנשים ואחר כך יושבים ביחד ומסנכרנים את המידע ומוציאים החלטה חתומה על ידי הפסיכולוג.
רוב הילדים שהטיפול שלהם לא עזר הוא משום שהאבחון לא היה מדוייק יש הרבה מאוד מקרים שקשה להגיע להחלטה מדוייקת מה הבעייה של הילד. לעומת זאת כשהאבחון הוא מדוייק אפשר לנסות כמה טיפולים ובסוף משהו יעזור. האבחון מתחיל באיסוף אניפורמציה. בסופו של איסוף האניפורמציה יש ניתוח והחלטה.
אחד הדרכים לאסוף אניפורמציה הוא הראיון או השיחה עם התלמיד. בעיקר באבחון הפסיכולוגי. אך גם למאבחן הדידקטי יש עניין לראות איזשוהי תמונה רחבה של הילד. השיחה שאתה מנהל עם החבר שלך שונה לגמרי. השיחה הטיפולית היא מכוונת, לאחריה אני בודק את הנתונים, היא הדרגתית, מנסים ללכת בעדינות ולאט יותר. לפעמים השיחה עוסקת בדברים שהם רגישים.
מבחני השלכה הם כלים שבעזרתם אנחנו אוספים אינפורמציה לא בצורה ישירה אלא על ידי מתן ביטוי לתכנים פנימיים נפשיים. למשל לתת למישהו לצייר את המשפחה שלו וכדומה. יש כאן הרבה מקום ללא מודע להתבטא בציור.
שיעור שביעי
דיברנו על כך שהמבחנים הפסיכולוגיים בודקים שני דברים מרכזיים- אינטליגנציה והיבטים רגשיים.
ישנם חמש סוגים של מבחנים פסיכולוגיים: רורשך, טי אי טי, בנדר, ציורים, וקסלר.
ישנם מבדקי השלכה/הטלה. דהיינו מתן ביטוי לתכנים נפשיים פנימיים בתגובה לגירוי חיצוני. המבוסס על התיאוריה הפסיכואנליטית של פרויד. דרך המבדקים האלה אנחנו משליכים מהעולם הפנימי שלנו על ביצוע כל שהוא או על תגובה לגירוי כלשהו. הנחת היסוד היא שהביצוע או התגובה הם תוצר של עולם פנימי שמושלך על התוצאות החיצוניות. הרבה מאוד מרגשותיו של הנבדק באים לידי ביטוי.
היתרון של מבדקי ההשלכה שהם עקיפים ואינם מנסים לשאוב ישירות את הקושי מהמטופל. אתה מדווח מהעולם הפנימי שלך.
(הרבה דברים של פרויד לא התקבלו אבל הרבה דברים ועקרונות כן התקבלו. הרעיון של ה'לא מודע' הוא רעיון שהתקבל. אם תסתכלו ברבי ישראל סלנטר תראו שהוא מדבר על כוחות בהירים וכוחות כהים וכוונתו גם כן לאותו עניין, כוחות כהים הם הלא מודע.
כל הגישה הפסיכואנליטית מבקשת לחדור אל הלא מודע ולמצוא את שורש הדברים ומבחינת הגישה הטיפולית הפסיכואנליטית הטיפול לא יהיה כיצד ההתנהגות באה לידי ביטוי אלא ינסו להתחקות אחר מה שעומד מאחורי ההתנהגות.)
ציורים: אבחון על ידי ציור. יש אנשים שהתמחו בזה ויכולים להוציא הרבה אינפורמציה מהציורים. אך אי אפשר לבנות רק על זה.
ישנו ציור הערכתי, טיפולי וכלי תקשורתי. אנחנו מתעסקים כאן בציור ההערכתי. כלומר שדרכו מעריכים את האישיות. אנחנו בעיקר רוצים להוציא היבטים רגשיים. אך לא מן הנמנע שנוציא גם היבטים נוספים. למשל בא אלי ילד עם קשקוש. אומר שהוא צייר את אבא. אם הוא ילד קטן זה בסדר. זה נורמאלי. אך אם נער מצייר את אבא שלו כקשקוש יש שתי אפשרויות- או שהוא שונא את אבא שלו או שהוא מפגר..
המאפיינים הנבדקים: גודל הציור, הבלטת הדמות וחלקיה, השמטת חלקי גוף ופנים, הבלטת שיניים, ציון כפתרים, ציור הצוואר, תיאר הגוף, הבלטת הכתפיים ועוד ועוד! הבלטת שיניים מקובל לומר שזה אומר ביטוי של תוקפנות. צוואר מחלק בין החלק השכלתני לחלק הרגשי. אינטגרציה של חלקי הגוף. האברים מחוברים ומסודרים או לא.
עם הזמן נוצרו הרבה מאוד כללים כדי להסביר את העניין הזה ועדיין זה לא מדע מדוייק.
מבדק רורשך – עשרה קלפים מסויימים שיש בהם כתמי דיו. בשלב ראשון הנבדק מעלה אסוציאציות ובשלב שני הוא מנסה להסביר למה הוא העלה דווקא את האסוציאציות הללו.
מבדק TAT הא מבחן התפסת נושא. מראים לנבדק תמונות ואומרים לו שיבנה סיפור לכל תמונה. עם הזמן נוסף CAT וSAT . דהיינו מותאם לילדים ומותאם לקשישים.
שיעור שמיני
כל הנ"ל היו מבדקים פסיכולוגיים.
מבדק 'בנדר': מבדק בנדר הוא לא מבדק השלכה אלא מבדק 'ויזו-מוטורי' לבדוק בעיות נוירולוגיות. הוא משמש גם כמבחן אישיות.
מבדק וקסלר: בדיקת אינטלגנציה. זה הכלי שאיתו בודקים איי קיו. וקסלר חיבר שלשה סוגי מבחנים: למבוגרים, לגילאי 6 -16, ולגילאי 2-6. אין מבדק אינטליגנציה לכל גיל וגיל. לכאורה זה לא הגיוני שגיל 6 וגיל 16 יקבלו את אותו מבדק. אלא שהעניין הוא שהמושג אינטליגנציה הוא מושג יחסי ותמיד יהיה ביחס לבני גילו. כלומר ילד בגיל 8 וילד בגיל 14 שניהם קבלו 80 נקודות במבדק אבל האמת היא שהילד בגיל 14 פחות חכם מהילד בגיל 8. הציפיות הם שונות. כך זה עובד במבחן הזה.
וקסלר חילק את המבדק לשניים: אינטליגנציה מילולית, אינטליגנציה ביצועית, ושילוב של שניהם יחד. במילולית הילד צריך לענות תשובות. ובביצועי לעשות מעשים. הצירוף של שניהם יחד יוצר את רמת המשכל- את האיי קיו.
עיין מצגת לתוצאות הציונים.
מבחן השלמת משפטים: נועד לעודד אסוציאציות חופשיות כשהנבדק נדרש להשלים משפטים.
ישנו שאלון סגור וישנו שאלון פתוח. היתרון של הסגור שהוא מאוד קל לבדיקה. אתה מקבל תשובה חד משמעית. אבל יש דברים שאי אפשר לבדוק בשאלון סגור. אבל בשאלון פתוח אפשר לבדוק דברים יותר רחבים ועמוקים. היתרון של הסגור זה החסרון של הפתוח וכן להפך.
שאלון חצי מובנה הכוונה שיש גם שאלות סגורות וגם פתוחות.
שיעור תשיעי
דיברנו על סוגי מבחנים שונים.
[ספר 'לצאת מן המבוך' של חגית בנזימן- סיפור על שי:
שי שקוע בעולמו נוהג לגנוב, מסכסך בין ילדים. אי אפשר לחדור אל רגשותיו. אנחנו יכולים ללמוד דבר מאוד חשוב: אנחנו הכתובת הראשונית לדוחו על משהו לא תקין. בוודאי מה שקשור לתחום הלימודי ההורים לא יודעים אך גם בתחום ההתנהגותי לא תמיד ההורים יודעים והאחריות של המורים להפנות את הילד למקום הנכון. ליידע את מי שצריך- את היועץ הפסיכולוג ההורים כדומה. צריך להיות ערניים.
הפסיכולוג ביקש מהילד שי לצייר דמות של איש או אישה ילד או ילדה. הוא צייר דובי על גדר או משהו.
במבחן איי קיו קיבל שי 93. זה בטווח הממוצע. יעני סבבה.
יש לו איי קיו ביצועי קצת יותר גבוה מהמילולי. מה שהיה מעניין שבכל מבדקי האיי קי הוא עשה הכל כמו שצריך. כי הוא מבדק מאוד נייטרלי. אבל כשבקשו ממנו לצייר זה קשור להיבטים רגשיים. זה מחזק את ההבנה שיש לו צורך להביע איזה רגש.
במבחן טי אי טי ששי עבר הוא הסביר- הבחורה מפחדת שלא ייקחו לה את הספר. היא תהיה תמיד עצובה. האיש יהרוס להם את הגינה.
במבדק רורשך הוא אמר: מצד אחד אמא מצד אחד אבא ובאמצע ילד שדוחפים אותו מצד לצד.
ברור שילד כזה לא לומד. יש לו בעיות בבית. האמונה הבסיסית של האדם באנשים ובעצמו מתחילה ממערכת היחסים בבית בינו לבין הוריו. ילד מחפש רק אהבה רק תמיכה ותחושה שהוא שווה משהו בעולם. בני אדם מפריעים לו מאיימים עליו. הוא עבר לטיפול הוכנס למוסד ונתנו לו שוב את התמונה הזאת אחרי שנה: האבא עובד בערוגה עם הסוס ואמנם כל השאר מעוצבנים אבל משהו יותר רגוע.
מה שאדם עושה בשעות הפנאי אומר עליו הרבה כיון שהוא עושה מה שהוא רוצה ואף אחד לא כופה עליו. ממילא זה האני האמיתי. שי סיפר שהוא לקח ענף של ברוש שם במים ויצאו לו שורשים. הוא מחפש שורשים. נתנו לו לצייר עוד דמות.]
נושא חדש: מוח וליקויי למידה:
ליקויי למידה מגלים הפרעות ברכישת מיומנויות למידה בסיסיות עקב שיבושים בבסיס הנוירולוגי. מה זה נוירולוגי?
כל התנהגות היא ביטוי של תפקוד המוח גם הרגשות. המוח הוא בסיס גם להתנהגות רגשית שכלית. הפרעות רגשיות ושכליות שמאפיינים מחלות נפש יכולות להחשב כהפרעות בתפקוד המוח.
במילים אחרות כשאנחנו מדברים על הנוירונים הכוונה לתאי העצב. כל נושא חקר המוח הוא השפיץ של המדע היום. הדבר הכי מעניין. מתקדם לאט לאט. קצת רקע היסטורי על חוקרי המוח בעבר:
פרנץ יוזף גאל לפני מאתיים שנה אחד מהראשונים שעשה חיבור בין המוח לבין התפקוד הכללי של האדם. לא היה מובן מאליו. לאורך כל ההיסטוריה לא ייחסו למוח תפקיד משמעותי אלא ייחסו ללב את הרגשות. בביטויים שונים- לב שבור כאב לב חפץ לב חכם לב. לב כבד לב טהור. מחשבות בלב איש.
פרנץ טען שלפי המבנה של הגולגולת כך האופי של האדם בפנים. על בסיס המבנה של הגולגולת ההתנהגות האנושית. זו שיטה שהתקבלה אצל גזענים למיניהם שמדדו את גודל האף והראש כדי לבטא התנהגות. הוא הצביע על הקשר בין מבנה הגולגולת למה קורה מבפנים. השתמשו בו לצרכים גזעניים.
שיעור עשירי
דברנו על כך שהמוח אחראי על הכל בכל מכל כל. הלב אינו המרכז. הלב יש לו תפקיד של משאבה אך היא לא אחראית על הרגשות. ולכן כל הביטויים של חכמת לב משאלת לב וכו' אלא על משהו סימבולי מופשט.
מדוע גוייס הלב להיות אחראי על השמחה העצב והחכמה? משום שהוא מקבל הוראה מהמח לפעול בעקבות עצב או שמחה- לתת יותר דם או פחות דם וכו'. אז האדם חש בפועל בלב אך מצד האמת אין זה המקור אלא רק מהמוח.
פרנץ יוזף גאל מייסד זרם הפרנולוגיה, פתח לנו פתח לכל מה שקשור בתוך המוח. אמנם הרעיון שלו לא התקבל אך אנטישמיים לקחו קצת מתורתו..
לאחר מכן קם אדם בשם פול ברוקה שמצא את כל איזור הדיבור במוח. הוא זיהה שיש איזור מסויים במוח שאחראי על הדיבור. יש איזורים אחראים על דברים מסויימים. על שמו נקרא 'איזור ברוקה'. שם אנחנו מפיקים את הדיבור. זה קשור גם ליכולת הכתיבה והקריאה.
קארל ורניקה מצא את האזור במוח שאחראי על ההבנה וזה נקרא איזור ורניקה
המוח שוקל בערך קילו 400 (של אדם מבוגר). הנפח שלו בערך ליטר. אם לא מגיע חמצן למוח אחרי 4 דקות יש נזקים בלתי הפיכים.
הפרדיגמה הנוירו פסיכולוגית- ליקויי למידה הם תוצאה של פגיעה בשלבי ההתפתחות הנויורלוגית.
מערכת העצבים מתחלקת לשניים מערכת העצבים המרכזית ומערכת העצבים ההיקפית.
למוח יש שלשה תפקידים תפקיד אחד לקבל מידע ממערכת העצבים ההיקפית. כלומר אם אני עכשיו שם את היד על השולחן הנוירון שנמצא ביד קולט את המגע ומעביר אותו למוח והמוח מעבד את המידע ומפרש אותו. וכך זה בכל החושים. אם כן תפקיד אחד של המוח זה לקבל את המסר ממערכת העצבים ההיקפית ולעבד ולתרגם אותם.
התפקיד השני של המוח זה לתת פקודות למערכת העצבים ההיקפית- המוח נותן הוראה לכל הפעולות המוטוריות.
התפקיד השלישי הוא חשיבה, שיפוט, בחירה, אינטליגנציה.
כל תא עצב מורכב מ3 חלקים: הדנטריטים קולטים מידע, מעבירים בצורה חשמלית לאקסון מועבר מידע מקצה האקסון של נוריון אחד אל הדנטריטים של נוירון שני. אם יש בעייה או שיש בעייה חשמלית או שיש בעייה כימית
המרחב שבין תא לתא נקרא סינפסה
ברפלקס המידע לא מגיע אפילו למוח אלא לעצב השדרה שהוא משדר לעצב להזיז את היד או הרגל. רק אחר כך המידע עובר למוח ואז מרגיגים כאב.
שיעור אחד עשר
ליקויי למידה הם תוצאה של לקוי נוירולוגי.
מבנה הנוירון=העצב.
יש שני המיספרות במוח- הימנית והשמאלית. יש מערכת של סיבים שמקשרת בין שני חלקי המוח. מהמספירה אחת לשנייה.
באופן כוללני- בהמספירה השמאלית יותר דברים שקשורים לאינטליגנציה ובימנית יותר דברים שקשורים לאומנות למרחבית לגלובאלית בשמאלית יש יותר אניליטית. לא בהכרח שתי הספירות הם בעלי אותו כח אצל כל אחד יש אנשים שיש להם צד אחד יותר דומיננטי.
בנוסף יש ארבע אונות במח- האונה הקדמית, האונה הרקתית, האונה העורפית והאונה הקודקודית. כל אונה בגדול אחראית על תפקיד אחר.
ייתכן גם נוירונים שישתנו בעקבות אירועים סביבתיים. בזמנים מסויימים שהמוח משתנה.
ניתן לחלק את האבחונים לשניים - האחד מתעסק בכימות- לצאת עם מספר- מספר של איי קיו וכדומה. מבדק וקסלר נותן לנו איי קיו מילולי, ביצועי וכולל את שניהם יחד. אנחנו מקבלים מספרים של ציון על כל תחום. השני מתעסק
ציון גלם הוא הציון הגולמי- היינו הציון שקיבל הנבדק במבחן. כל מבחן לפי סוגו. אם המבדק הוא שניות בריצה, הציון הוא מספר השניות שהוא רץ. אם זה מבחן זה נקודות מתוך מאה.
אלא שכל המבחנים הדידקטיים והפסיכולוגים מעניין אותנו איך אתה ביחס לבני גילך. לא מעניין אותי כמה קיבלת. ולכן סתם ציון 80 לא אומר לי שום דבר. אנחנו רוצים לבדוק הכל ביחס לנורמה ולכן הציון הגולמי עדיין לא מספיק בשבילנו. אנחנו צריכים לאסוף עוד נתון שהוא- הממוצע של בני הגיל. (ממוצע הוא חיבור של כל המספרים ומחלקים את הסכום במספר המספרים). כיון שהמושג לקות הוא מושג יחסי.
אבל גם ממוצע עדיין לא מספיק. הממוצע הוא מדד מרכז. אני עוד לא יודע איך להתייחס לזה. כי אני לא יודע כמה צריך להיות ביחס לממוצע. כלומר גם אחרי שיש ממוצע צריך לבדוק מה ההתפלגות של הממוצע. לדוגמא יש שתי כיתות שהממוצע של שניהם 8. בכיתה אחת ההממוצע שמונה כי חצי קבלו 7 וחצי קבלו 9 ובכיתה השנייה קבלו 1,2,3,4,5,6,7,8,9 בהתפלגות רחבה. אם אותו ילד קיבל 7, אם הוא בכיתה הראשונה זה אומר שהוא מהדפוקים בכיתה ואם הוא בכיתה השנייה זה אומר שהוא בין הטובים אף שהוא מתחת לממוצע..
אם כן יש ציון גלם, יש ממוצע, ויש יחס לממוצע.
יש סטיית תקן: הטרונוגיות והומוגניות- הטרוגני- שונה מגוון, הומוגניות- אחיד והשאלה אם הממוצע הוא הומוגני או הטרוגני. ממוצע זה מדד מרכז, סטיית תקן זה מדד פיזור. סטיית תקן הגדרתה המרחק הממוצע מהממוצע.
ציון תקן מבטא את ציון הילד ביחס לממוצע ביחידות של סטיות תקן ולא ביחידות גלם.
שיעור שנים עשר
יוסי קיבל ציון 65 משה קיבל ציון 58. הממוצע של הכיתה- 60. סטיית התקן של הכיתה 5. מהם ציוני התקן של כל אחד ואחד.
של יוסי-1.
של משה - 0.4 -
האם מעמדו היחסי של אברהם שקיבל 85 בכיתתו בה הממוצע 75 וסטיית התקן 15 האם מעמדו טוב יותר ממעמדו היחסי של ראובן שקיבל 70 בכיתתו בה הממוצע 65 וסטיית התקן 3.
0.66
1.66
לכל נושא יש את ה-0 שלו. לפעמים ה-0 הוא 100 כמו במבחן איי קיו, לפעמים ה-0 הוא 500 כמו בפסיכומטרי.
הנוסחא: ציון גולמי פחות הממוצע לחלק לסטיית תקן.
שיעור שלשה עשר
נושא הקשב הוא הנחקר ביותר מבין ליקויי הלמידה אנחנו מדברים על עד 10% מהתלמידים. אין ספק שהעניין של התאמות והקלות ואבחונים גם עושים את שלהם ונותנים לנו מספרים ברורים בעניין הזה.
קשב וריכוז- יש הבחנה בין קשב לבין ריכוז, נראה בהמשך.
ישנו מודל – גירויים תגובות –S-R . זה מה שמתרחש במוח- ישנו גירוי, עיבוד מוחי ותגובה. קשב הוא הקליטה של הגירויים.
יש את ההיבט הלימודי אקדמי ויש את ההיבט הקוגניטיבי התפתחותי. בפן הלימודי אנחנו מכניסים את כל הקשיים שהביאו את הילד לאבחון- קשיי קריאה כתיבה וכו'. אבל אנחנו בודקים גם מה שעומד מאחורי זה- התהליכים ההתפתחותיים והקוגניטיביים. כמו תקלה באוטו שקודם כל צריך להגדיר את התקלה.
קשב וריכוז זה אחד הגורמים לקשיי למידה.- קשב, תפיסה חשיבה ,זכרון אלו המיומנויות הקשורות לפן הלימודי.
אדם שיש לו בעיות של קשב לא רק שאינו יכול ללמוד אלא גם לא יכול לנהל את חייו כמו שצריך.
כשאנחנו עוסקים במושג שנקרא קשב הגם שבעברית זה מזכיר לנו את המילה להקשיב, כאן אין הכוונה דווקא להקשבת האוזן אלא לקשב כללי - ישנו גם קשב שמיעתי וגם קשב של קליטה מוחית. קשב הוא תשומת לב- יכול להיות תשומת לב בדברים ויזואליים ויכול להיות בדברים שמיעתיים.
ישנו קשב אקסוגני=שבא מבחוץ כמו השמעת קול שגורמת להפנות תשומת לב לאותו קול. קשב שמקורו בגירוי כל שהו. בשביל לגרות יש צורך לעשות משהו חריג שימשוך את תשומת הלב.
ישנו קשב אנדוגני=לא גירוי חיצוני מושך את תשומת ליבי אלא אני בעצמי החלטתי להפנות תשומת לב לדבר מה. אין שום גירוי חריג שמושך אותי אבל החלטתי להקדיש אנרגיה לאותו עניין. דוגמא: אדם שהתקלקל לו הרכב פתאום מעוניין לקנות רכב ופתאום הוא שם לב לכל המודעות של מכירת רכב אע"פ שגם לפני כן הם היו קיימים אבל עכשיו הוא שם לב לזה.
הגדרות לעניין ה'קשב':
על פי הדי אס אם 4 ADHD נחשבת הפרעת התנהגות.
זה לא נכון לומר 'יש לו בעיית קשב וריכוז' באופן כללי כי יש הרבה דקויות בזה.
בעיות הקשב מתחלקות לכמה סוגי בעיות של קשב. פרופסור ואקיל סיווג את בעיות הקשב לכמה סוגים:
שיעור אחרון!
קשב מורכב מהרבה תתי סעיפים ולא בהכרח שני אנשים שיש להם בעיות קשב דומים בבעיותיהם.
דיברנו על בעייה במיקוד הקשב- בעייה בסינון הגירויים שעומדים מולו. המשפך לא מצליח לבודד עניין מסויים משאר הדברים. מוסחות ויזואלית או שמיעתית.
דיברנו על מושג של עוורון קשבי ראינו סרטים של גורילה וקלפים. ברגע שאתה ממוקד על משהו לעיתים זה יוצר אצלנו איזשהו עוורון קשבי כי אנחנו ממוקדים רק בו.
עשו עוד מחקר מעניין ובמקום גורילה צלב אדום ואותיות בצבעים שחור לבן. ו30% לא שמו לב!
קוסמים משתמשים בעוורון קשבי באופן שגרתי הם מרמים את הקהל כך. מורים שמדברים באופן מונוטני יוצרים כלפי עצמם עוורון קשבי..
עוורון שחמטאי- ששחקן אפילו ברמה גבוהה מפספס מהלך של מט פשוט שלא שם לב אליו. דווקא משום הישענות על עקרונות נכונים.
הסוג השני של הפרעות קשב הוא פיצול קשב - דהיינו היכולת שלנו להפנות תשומת לב לכמה גירויים בעת ובעונה אחת. פיצול קשב לא תמיד פשוט לפעמים זה בלתי אפשרי. יש ילדים שמתקשים בפיצול קשב לא מצליחים גם לשמוע את המורה וגם לכתוב במחברת וכו'.
בעלי הפרעות קשב נמצאים בסיכון מוגבר לתאונות!
סוג שלישי של הפרעות קשב הוא: יציבות קשב/התמד קשב- אי שמירה על יציבות של קשב לאורך זמן במידה שווה. כמה אנחנו מסוגלים להתמיד בקשב שלנו. יכול להיות שלבן אדם יש קשב סלקטיבי אבל הפתיל הוא קצר. כתוצאה מזה ישנה עייפות, ירידה באנרגיה נמנום- כלומר עייפות מהנושא שעסק בו. כאן המקום לציין שאנחנו מכניסים קשב וריכוז בחדא מחתא אבל זה לא מדוייק יש קשב ויש ריכוז. קשב בהגדרה הוא יותר עניין של ברירה.
הגדרה של ריכוז: כוח פנימי המאפשר להוסיף ולהמשיך להיות מרוכז בגירויים שנכנסו ולגרום שגירויים נוספים לא ייכנסו. יש עוד מושג שכדאי להכיר אותו וזה מאמץ: כח אנרגיה שמושקע בריכוז האנרגיה. דהיינו אתה יכול לעשות פעולה מסויימת ללא מאמץ אבל אתה מרוכז אבל אתה יכול לעשות פעולה אחרת עם מאמץ בשביל להיות מרוכז. לדוגמא- כשרואים סרט מאוד מרוכזים אבל זה לא דורש מאמץ לעומת זאת אם אתה צריך לקרוא מאמר באנגלית אתה צריך להשקיע מאמץ בשביל להתרכז.
סוג רביעי של הפרעת קשב זה: הפנייה, ניהול ובקרת קשב.
יש כאן מין תכונת על שמפקחת על הכל.: מיקוד יתר וקושי לעבר בין מטלות. קושי לעבור מערוץ לערוץ. פרפקציוניזם. כשעסקים בענייני קשב הסקאלה היא רחבה- גבול אחד הוא האימפולסיבי יש לו בעייה בניהול הקשב אבל הפוכה ממיקוד יתר כי הוא לא מצליח להשאר על גירוי אחד הרבה זמן. הפניית הקשב שלו לא מנוהלת נכון. ובצד השני של הסקאלה יש את המיקוד קשב שמתמקד יותר מידי זמן בגירוי אחד עד שעובר לגירוי הבא. פרפקציוניזם קשור לזה שהוא לא מסוגל לעבור לדבר הבא לפני שהראשון מושלם. עומס גירויים שתחם אחד שהוא מרוכז בו יותר מידאי.
המלצות למורה על קשב סלקטיבי: ליצור סביבה שקטה עם כמה שפחות גירויים. שיהיו טקסטים מרווחים ובצורה יפה. דפי עבודה ללא קישוטים! ילדים שיש להם בעיות של קשב הגמרא מאוד לא ידידותית מבחינת יכולת הקליטה.
מומלץ להיעזר בסרגל או בדף עם חלון שהילד רואה רק את מה שהוא קורא.
התמדת קשב ממוצע בדקות- עיין מצגת.
רצוי לחלק כל מטלה ליחידות קטנה. בהדרגה אפשר להעלות את משך זמן העבודה.
תוספת זמן כשלעצמה עלולה להיות לא יעילה משום שעיקר העניין זה ההפסקות באמצע המבחן.
שלשה מרכיבים בהפניית הקשב:
הפסקת הקשב, הסטה של הקשב והפעלה מחודשת של הקשב.
