קורס: היבטים חברתיים ורגשיים של לקויות למידה/הרב בן ציון רבי
שיעור ראשון:
מקרים של דחייה חברתית, בעיות חברתיות, התעללות חברתית, קורים כל הזמן. המערכת צריכה לדעת שהדברים האלה מתרחשים מתחת לאף והרבה. (סרט חייזר וצלקת, מנהל תיכון שטחי ואכזרי..).
שיעור שני:
לפני שמדברים על הבעיות צריך קודם לתאר את התפקוד הנורמאלי. ומה זה לא נורמאלי?: מה שמפריע לתפקוד. אם בימינו נדרש מכל ילד לשבת כמה שעות ללמוד, והוא לא מסוגל לשבת, יש כאן הפרעה לתפקוד. יכול להיות שהתפרון יהיה לשנות את הנורמה ולא את הילד.. הגדרה של 'לקות' היא: הפרעה בתפקוד. לכל אחד יש חסרונות ודברים בהם הוא מתפקד פחות טוב. הלקות היא כשמדובר בהפרעה של ממש.
היחס בין הכללים לבין החינוך: מצד אחד אני נותן את כל הכבוד את כל התמיכה. אני רוצה לעזור לתלמיד. ולכן עדיף לא לעשות שום דבר ליד התלמידים- כדי לא להלבין פנים ולא להסיח את הדעת של כל הכיתה. המורה כל הזמן מתוך השקפה שהתלמיד רוצה להיות טוב וקשה לו. זאת נקודת ההנחה שלנו. אני נותן אמון לילד. אתה לעולם לא יודע באמת מה קורה עם הילד הזה. אתה יודע רק דבר אחד- או להפיל אותו לבור גדול יותר או לעזור לו להתרומם. כל העונשים שניתן זה כדי לעזור!!!!!!!!!!!!! כל מיני דברים שיעזרו לו. אתה אחרת היום: תישאר שעה בהפסקה. התלמיד אומר: אני מבטיח שאגיע בזמן- אז אפשר לוותר ולתת אמון. לנסות. אני תמיד אבוא בחמלה וחנינה. ספק דאורייתא לחומרא!! אין אדם יודע מה בלבו של חברו!! לא ניתן הפקרות בשום פנים ואופן אבל מתוך אהבה. מצד שני: אני מנהל את התלמיד ולא הוא אותי. האם מורה מסוגל ללכת לתלמיד ולומר לו טעיתי? (!). ילד שמתנהג לא יפה אני בא אליו בתוקפנות אני בעצם נותן לו הצדקה להמשיך להתנהג לא יפה כי הוא מרגיש שהמורה נגדו וממילא מותר לו להמשיך להיות נגד המורה כיון שיש כאן מלחמה. אפילו ברמה הפרקטית לא משתלם שילד ירגיש שאתה נגדו. אתה מגיב ואתה עושה כל מה שאתה עושה אבל ילד יש לו מצפון יש לו לב. הילד לא ירגיש טוב עם זה שהוא מפריע כשהוא יבין שהמורה בשבילו.
אין עניין שהעונש יהיה חמור במיוחד אלא שהעונש יפיק את התועלת ולכן לא צריך להשאיר את הילד כל ההפסקה בכיתה אלא מספיק חמש דקות ראשונות. לא צריך תגובה חריפה. כי אם תגובה קלה לא תעזור גם תגובה חריפה לא תעזור. לא לבוא כאיש נקמות. וגם להראות לתלמידים שאתה בא לעזור. אני לא ייתן לילד סיבה לשנוא אותי.
רעיון למשמעת בכיתה: לעשות על הלוח רמזור של כל התלמידים. כולם מתחילים כל שיעור בירוק ומי שמפריע עובר לצהוב ואח"כ לאדום ומי שמגיע לאדום מקבל עונש.
לבא עם תודעה עליונה: אני עכשיו מוסר את התורה מסיני, ממשיך את השלשלת היהודית מהר סיני. ומוך כך היחס לעונשים הוא בפרופורציות.
נחזור לסרט של השיעור הקודם.
דרכי ההתמודדות של נווה:
שיעור שלישי
שיעור רביעי
על פי הדי אס אם (ספר האבחנות הפסיכיאטריות) 5, לקות למידה היא הפרעה נוירו-התפתחותית. נוירולוגיה זה מוח ועצבים. המוח שלנו מתרגם את כל מה שאנחנו קולטים מהחוץ. המוח מפקד על הכל- גם על קצב הלב והעיכול, הכל זה המוח. כל מה שקשר למוח זה לא ניתן למדידה פיזיולוגית.
התפתחותית זה אומר מולדת. זה ההיפך מנרכשת (יש הרבה פעמים לקות למידה שנוצרת פציעה נרכשת). הרקע הביולוגי גורם להשלכות קוגניטיביות, באינטרקציה עם הסביבה. לקות היא משהו שמפריע לתפקוד- הנמכה בתפקוד של המוח שלא מפריעה לתפקוד זה לא נחשב לקות! ילד שיש לו בעייה בתהליכי הקריאה שלו ובסוף הוא מצליח לקרוא ולהבין הוא לא בגדר לקות למידה. יש הרבה עם מוח פחות מאחרים וכולנו לקויים במשהו, אך אנו מתפקדים רגיל. יוצא שלקות היא הגדרה סובייקטבית ולא אובייקטיבית. אם הנורמות היו אחרות ההגדרה ללקות הייתה אחרת.. זה עיוות!!
בעיות קשב וריכוז זה לא מוגדר לקות למידה.
תפקודי הלמידה הם: קריאה, הבנת הנקרא, הבעה בכתב, כתיב, חישובים מתמטיים והגיון מתמטי.
לפי הדי אס אם 5 נדרשים ארבעה קריטריונים להפרעת למידה ספציפית (לקות למידה): 4 קריטריונים: 1. (עיין מצגת)
קריטריון רביעי הוא שבודדנו את האפשרויות האחרות כגון בעיות ראייה שמיעה, בעיות רגשיות וכו'- רק מי שיש לו לקוי למידה לא מחמת הדברים הללו- זה נחשב לקות למידה!!!!!!!!!!!!!!!! אפילו איי קיו נמוך זה לא לקויות למידה!! זה אולי חינוך מיוחד אבל לא לקוייות למידה!
ADHD הפרעות קשב וריכוז (קשב, חוסר, היפראקטיביות, הפרעה) יש גם ADD שזה בלי היפראקטיביות.
שיעור חמישי
הפרעת קשב וריכוז היא הפרעה באונות הקדמיות של המוח. יש שלשה סוגי ניהול- ניהול הקשב והריכוז, ניהול התנועה וניהול התגובה. יש הפרעות בכל אחד מהניהולים האלה. ניהול=שהמוח מנהל את הגוף.
סיפור יקיר שפירא על הADD.
שיעור שישי
אי אפשר לחנך על ידי עבירות! לפגוע בתלמיד זה דאורייתות חמורות! אסור לחנך את הכיתה על ידי פגיעה בתלמיד ספציפי זה לא שייך זה לא מחנך!!
לא לתקוף תלמיד בצרורות
לא לדבר עם תלמיד מול כל הכיתה ולהפסיק את כל השיעור. ויכוח מול כולם לא מועיל כלום ומפריע לכולם בלימוד. זה קורה הרבה פעמים. באמצע השאלה של התוספות המורה מתחיל להתעסק עם איזה תלמיד. למה להפריע למהלך השיעור? נגיד שתלמיד אחד חולם ומפסיד את התוספות עדיף שהוא יפסיד וכל השאר ירוויחו.
השאלה צריכה להיות שאלת התעניינות ולא תקיפה ואחר כך אפשר לקרוא לתלמיד אחד על אחד ולבדוק.
'כל פעם'- הכללה לא טובה. לעולם אל תכליל לרעה. הוא ישים אותך במקום של אויב.
יש ילדים שיש להם בעיות התארגנות הם לא מסוגלים למשל להסתכל בטבלה ולהבין נתונים. הם מסתבכים עם סדר יום עם לו"ז וכדומה. ילד שיש לו בעיית התארגנות הוא לא מצליח להתמודד עם שינויים. ילד שומע צלצול רץ לכיתה לא לאחר. הוא רואה שאף אחד לא בכיתה הוא מתבלבל. הוא לא זוכר מה אמרו על השעה הזאת איפה אמורים להיות.
הרבה פעמים תלמידים חושבים מוטב אהיה רשע בעיני החברים ולא אהיה שוטה בפניהם. עדיף לעשות משהו אסור ולצאת גבר מאשר לצאת דפוק.
שיעור שביעי
אני מנסה שתפנימו ברגש. שתשיבו ללב.
ילד עם הפרעות קשב וריכוז מנהל אותו הרצון להתחמק מפגיעות. יש מצב שמחנך מצליח לסלול מסילות ללבו של הילד ומצליח שילד באמת פותח את ליבו בפניו. אבל סתם כך יש לו חומות של הגנה של מה יגידו ומה יאמרו. קוראים לזה סנגור עצמי.
שיעור שמיני
כדי לזהות בעיות צריך להבין את מערכת ההפעלה התקינה.
ר' שמחה צ'סנר אמר- בואו נבחן את ההתפתחות החברתית של תינוק. הוא קולט שאם הוא מחייך מגיבים בחום ואהבה. אז הוא מתרגל לחייך. זה מערכת של גירוי ותגובה. הוא מקבל חיזוק חיובי וכך הוא מתפתח. יש מושג שנקרא 'התפעמות הורים' כשההורה מתפעם מהילד זה דוחף את הילד קדימה לעוד התנסויות הצלחות והישגים. אחרי הצלחה אחת והתפעמות של ההורים ההתפעמות דועכת עד להצלחה החדשה וזה ממריץ את הילד להתחיל הצלחות חדשות.
אנחנו דוחפים להצלחות אפילו בלקיחת סיכונים. אנחנו לא מפחדים שהילד ילך אפילו שזה מסוכן.
זה מתחיל מהחיוך הראשון וזה לא נגמר. עד 120. וזה דוחף את הילדים קדימה. במילה אחת "קשר". הקשר הזה הוא נשמת חיינו. זה מתחיל בהורים. מתרחב למשפחה כולה. בגיל 5 זה מתרחב לחברים. בגיל ההתבגרות זה מאוד משמעותי הקשר עם החברים. הקשר הזה או שהוא דוחף או שהוא מעכב. הילד רוצה לקבל פידבק חיובי מכל הסביבה שלו- תמיד! הקשר החיובי הזה הוא מחייה אותנו כל הזמן.
מורה שמגיע לכיתה ואין לו שום תגובה חיובית מהתלמידים יהיה לו יותר קשה ללמד. זה ברור ובדוק.
דיברנו על תלמידים שיש להם בעיות למידה. הפרעות קשב וריכוז, בעיות התארגנות וכו'. זה מזג נוירולוגי שהקב"ה יצר אותם קצת אחרת. מזג נוירולוגי מקשה. עם קושי בתפקוד. למשל הילד מאוד תנועתי. הנקודה הזאת יושבת על נקודת הקשר. וזה האסון כאן. כיון שהילד הזה מחפש קשר בדיוק כמו כל אחד אחר. אבל כיון שיש לו מזג נוירולוגי שונה, אז הקשר נפגם. יש משפחה עם 5 ילדים והאמא מקריאה סיפור לכל הילדים. שכולם יתעניינו. וילד אחד מתוכם מאוד היפראקטיבי. והוא הופך את הדף בכח. והאמא זורמת איתו. הילד השני אומר 'אמא אי אפשר איתו הוא תמיד מעצבן', אז מפסיקים את הסיפור ויש כאן משהו שמחבל בקשר!! עם החברות, עם ההורים, עם הגננת עם המורה. כבר בגיל צעיר הקשר נחבל וזה כואב כי אם אנחנו מבינים שהקשר הוא זה שדוחף את הילד קדימה, אם כך הילד הזה יידחף פחות קדימה.
בתלמוד תורה יש את החברהמן. החברהמן מחבל בקשר עם המורה. אם אתה הולך אחרי מה שהעיניים רואות אתה תחבל בחזרה את הקשר. וזה גורם לו תסכול. התסכול הזה מביא לעצב.
עצב זה רעל. אדם נורמאלי מתרחק מרעל. עצב זה דבר נורא ואיום. אדם לא יכול להחזיק הרבה זמן עם עצב. אדם לא יכול להישאר עצוב. החיים חייבים להמשיך. אם נשארים עצובים מגיעים למרה שחורה/דכאון. וה' ישמור ויציל. אבל רוב בני אדם יש להם מנגנון שמוציא אותם מהעצב. המוח מסיח את דעתו ובורח למקום אחר. ולכן את העצב לפעמים ממירים לכעס. אותו ילד שיש לו בעייה של קשר עם המלמד שלו והוא עצוב מזה והוא ממיר את זה לכעס. העצב הוא פנימה- אדם כועס על עצמו. אבל כעס זה כלפי חוץ- זה רעל שיוצא החוצה- זה מנגנון התמודדות. הוא אומר לעצמו שהרב שונא אותו והוא כועס על הרב. עדיף לומר שהרב לא בסדר כי אם יאמר לעצמו שהוא לא בסדר זו דרך ללא מוצא זה יביא לעצב. ולכן אסור להגיד לילד "אתה טועה, הרב בסדר, אתה לא בסדר".
אחרי שהילד כעס הרבה יכול להיות שהוא יגיע לשלב של ייאוש – אדישות. הוא מגיע לשלב שלא אכפת לו- תזרוק אותי מהישיבה, לא מעניין אותי. אין לו מה להפסיד. זה השלב הכי קשה. הוא קר. הרבה יותר קשה לשנות. כשילד כועס לפחות יש חום, יש עם מי לדבר. אצל ילדים פחות מצוי שיש כבר שלב של ייאוש. זה מצוי יותר אצל נוער.
ד"ר צ'סנר מה שהיה עושה במקרים של ילדים אדישים הוא פשט לקח אותם ועשה להם טיפול קצר טווח. דיבר איתם וניסה לעצבן אותם וללחוץ אותו. עד שהבן אדם בוכה. ואחרי שהוא בוכה הוא מתחיל לשקם את ההריסות. בעצם מה שהוא עשה זה לקלף את השכבה העליונה של האדישות.
הרב גרוסמן ממגדל העמק היה בשיטה אחרת- ללכת ישר לרובד הקשר- לפנים. ישר לבנות את הקשר מחדש. לבנות את הקשר על ידי הצרכים הבסיסיים- חום ואהבה.
אני הולך הרבה עם המודל הזה. וצריך לבנות את האמון מחדש עד שנאמין בילד. אם בסוף התייאשת מהילד הוכחת לו שהוא צודק ואז הבא בתור יהיה לו הרבה יותר קשה!!! לא להתייאש!!!!!!! לא משנה מה שיקרה אנחנו תמיד מסתכלים על הקשר.
שיעור עשירי:
השאלה לא צריכה להיות כיצד למנוע ילדים מלהתדרדר לסמים ולפשע, אלא כיצד לפתח שגשוג ופריחה אצל ילדינו וממילא הם לא ירגישו צורך להתדרדר. קשה להניח שמי שיחווה חוויה של אושר ירצה להתנסות בהתנהגות מסוכנת. השאיפה היא הצמחה של ילדים משגשגים ומאושרים.
70% מתושבי הכלא הם בעלי הפרעות קשב וריכוז וליקויי למידה! עשו מחקר וכך גילו.
מצד שני מחקר הפוך גילה ש35% מהיזמים המצליחים בארה"ב הם דיסלקטים.
מסקנה.: גישת המחנך צריכה להיות על הצד החיובי- יש לי ילד כזה- אותו אני אצמיח דווקא- לא רק כדי לשרוד שלא יגיע לכלא אלא כדי שיצמח וישגשג ויגיע לגדולות!
שיעור אחד עשר
כל ילד הוא פלא. יש להעצים את הנקודה שבה הוא טוב. ובכל ילד יש נקודה שהיא טובה. להראות את הנקודה הטובה בפני עצמה לא להפוך אותה כאמצעי לקדם אותו ולדרוש ממנו בשאר התחומים. כי זה מה שבונה את הדימוי העצמי. ומהדימוי העצמי ניתן להתפתח מאליו לכל מקום. ולהשאיר את זה כחוויה חיובית. לא להשתמש בזה כקורדום לחפור בו.
ילד שיודע לצייר – לקחת ממנו ציור, למסגר ולתלות ליד החדר של הראש ישיבה! להכניס בדף קשר. וכו' וכו'.
תמיד צריך לחשוב בכיון החיובי. גם ילד שעושה דברים של רשע הוא לא בחזקת רשע אלא יש לחשוב פנימה ועמוק. למיחש מיהא בעי. וזה אף פעם ל יזיק לילד. כי גם ילד רשע שהאמנת לו וחשבת שהוא צדיק, לא הזקת לו. לעומת זאת ילד צדיק שחשבת שהוא רשע, הזקת לו נזק מתמשך.
ואם תאמר הרי יש חשש לאנרכיה בכיתה? אפשר ליצור סטנדרדטים קבועים שחטא גורר עונש. אבל העיקר זה היחס, הכעס. למשל- מי שמרים ידיים משלם את המחיר. אבל לא להגיד לו 'אתה רשע', כי זה נובע ממצוקה. אין לו יכולת תגובה אחרת.
שיעור שנים עשר
אילו מיומנויות חברתיות עלולות להתפתח כתוצאה מן הלקות?
- חוסר בטחון עצמי וממילא רצון לרצות ואישיות רפוייה שגורמת לחברים חוסר משיכה וחוסר עניין בילד. זה גם מביא חרדה.
- היפראקטיביות הגורמת לאימפולסיביות וממילא ילדים מתרחקים ושונאים את הילד.
- הילד פשוט לא יודע כיצד לתקשר יש לו בעיות תקשורת וממילא אין לו קשרים חברתיים והחברים שונאים אותו. ממילא זה גם מביא חרדה.
- הילד נמשך לשולי החברה מתוך רצון לחפות על החוסר הרגשי
- הילד לא מסוגל לשמור על קשר חברתי רציף ומושקע בגלל ההיפראקטיביות.
- הילד מפתח אי אמון בסביבה (למשל מכח החוסר נאמנות שהוא חווה בבית) וממילא הוא לא נותן אמון בחברים ותמיד חושש שהם עובדים עליו, מרמים אותו, ממילא לא מסוגל להתחבר לאף אחד בחברות אמת.
היפר פוקוס זה מיקוד יתר- ההיפך מבעיית קשב וריכוז.
לא ניתן לילד לעשות מה שהוא רוצה. נעצור התנהגות שלילית. אבל לא נכעס! כיון שהילד עושה זאת מתוך לקות וקושי אמיתי.
הכי חשוב לא לנתק ערוצי תקשורת. לבכות מותר ולכעוס אסור כי לכעוס זה הטלת אשמה ולבכות זה זעזוע מעצם המעשה.
שיעור אחד לפני האחרון!:
תובנות מהראיון של רמי לוי:
איזה נקודות חוזק הוא נשען עליהם, מה החוזקות שלו.
תקווה אפילו מהאחוזים הקטנים של סיכויים.
ליהנות מהדברים הקטנים הטובים.
ההרגשה שאני חלש ולא טוב גם הגשימה את עצמה.
ברגע שעובד במשהו מתאים לנפש וליכולות- הוא פורח.
אם הייתי לומד הייתי יודע הרבה יותר.
דווקא ההתמודדות עם הכישלונות נותנים חוסן נפשי.
מנסה לרצות במוסך.
גורמים מחזקים:
תחושת ניצחון.
הנתינה עושה הכי טוב לבן אדם יותר מכל הניצחונות וההצלחות.
היציבות מגיעה מהמקור- מיציבות ההורים.
עיקר הטיפול הוא להפנות למקום שמתאים לבן אדם. אין בעייה אמיתית הבעייה היא בנו שאנחנו מתעסקים במקום שלא מתאים לו.
משפחה בריאה היא משפחה שיש בה יחס נכון והתנאים החיצוניים לא משפיעים.
לפעמים הפוך הקשיים רק בונים חוסן נפשי כיון שאנשים לומדים לאהוב את הדברים הקטנים ולא לפתח ציפיות שאחר כך גורמות למשברים.
שיעור אחרון
כשילד מתפרע למשך הרבה זמן ורואים איזה התקדמות אפשר ללכת אליו הביתה עם מתנה ולציין את התקדמות בחיוך.
ארבעה מניעים ללמידה: מניע חברתי, מניע הישגי, מניע רגשי (ריצוי) ומניע אינטלקטואלי-סקרנות.
לפעמים כשמנסים לפתוח ילד הוא לא יפתח. אבל אחרי שנקנה את אמונו, לאורך זמן אנחנו נקנה את אמונו.
לפעמים יש דברים שאתה רואה שילד רוצה חיסיון. רומז שיישאר ביננו. אני אומר לילד: אני מבטיח לך שאני לא יעביר שום דבר ממה שאתה אומר בלי שנדבר על זה קודם. ואז אם אני צריך אני מתייעץ איתו. ובדרך כלל הוא מסכים.
