שופטים א-ז:
הרקע לפרק שאלה 1): יהושע כבש את כל הארץ כמו שנאמר 'ויקח יהושע את כל הארץ'. אך לא גרש את כל הכנענים ונשארו מובלעות. כאמור בתהלים פרק קו (לד) לֹא הִשְׁמִידוּ אֶת הָעַמִּים אֲשֶׁר אָמַר יְקֹוָק לָהֶם: (לה) וַיִּתְעָרְבוּ בַגּוֹיִם וַיִּלְמְדוּ מַעֲשֵׂיהֶם: (לו) וַיַּעַבְדוּ אֶת עֲצַבֵּיהֶם וַיִּהְיוּ לָהֶם לְמוֹקֵשׁ: וזה הרקע לספר שופטים.
יהושע פרק יג א: וִיהוֹשֻׁעַ זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלָיו אַתָּה זָקַנְתָּה בָּאתָ בַיָּמִים וְהָאָרֶץ נִשְׁאֲרָה הַרְבֵּה מְאֹד לְרִשְׁתָּהּ:
הרבה תשובות מהרלב"ג.
שאלה 2) מדוע מודגש אחרי מות יהושע? כיון שהלך המנהיג יש חשש שהגויים ילחמו.
שאלה 3) אורים ותומים.
שאלה 5) מדוע שאלו ולא החליטו לבד? כי במלחמה הראשונה שרש גדול לשאר המלחמות. רלב"ג.
שאלה 4) למה שבט אחד? רק שבט אחד ילחם כיון שאם כולם ילחמו יש חשש שאחד מהם לא ינצח ואם כן הגויים יתפסו בזה. וחשוב להפיל מורך במלחמה הראשונה. רלב"ג. גם ביהושע (ו יז). וכן בשמואל ב (יב לא) הפילו מורך.
שאלה 6) מדוע לנו? מצודת דוד. מי יעלה לנו - 'עם כי כל אחד נלחם בעבור חלקו, אמר לנו כי כאשר יעלה מי מהם בהכנעני ויגבר עליו יביא המורך בלבם והתועלת לכולם'.
שאלה 7) מדוע דווקא יהודה יעלה? רלב"ג. ראוי יותר. מלבי"ם: כפי מעלתו ומפני שעלה ראשון בגורל. כלב היה מוכן להלחם בענקים (יהושע יד יב).
שאלה 8) בני ישראל שאלו רק איזה שבט יעלה בתחילה איך זכו גם להבטחה 'הנה נתתי את הארץ בידו'? ענווה ששאלו מי ראוי. בשופטים כ יח לא קיבלו הבטחה. ובפסוק כח שם קיבלו הבטחה כיון שבאו בענווה.
שאלה 9) מדוע אחרי תשובת ד', קרא יהודה לשבט נוסף? מתוך רצון לעשות טובה לשמעון שהוא הקטן ביותר [שלא ייחד לו יעקב ברכה], ורצה לעוזרו במלחמתו שלו, אך כדי שלא ירגיש אי נעימות קרא לו לעוזרו במלחמת עצמו. אלשי"ך פסוק ג. לכן גם אמר לו 'והלכתי גם אני אתך בגורלך'.
שאלה 10) מדוע קרא דווקא לשמעון? הרי שמעון הוא הקטן ביותר. כיון שנחלת שמעון היתה מובלעת בתוך שבט יהודה. רבינו ישעיה. ברלב"ג מרומז. אלשי"ך הקודם עונה גם על זה.
שאלה 11) מדוע עשו לאדוני בזק כך? כדי להפיל מורך על העמים.
שאלה 12) מדוע דווקא בהן יד ורגל? בלי בהן אי אפשר להחזיק נשק. וברגליו שלא יוכל לברוח.
שאלה 13) מדוע אמר יהודה לשמעון 'עלה אתי.. והלכתי גם אני אתך'? ואחר כך כתוב 'וילך אתו שמעון'? מתוך ענווה יחס יהודה המעלה אל שמעון והקב"ה אמר, וילך. אלשי"ך.
שאלה 14) אחרי שכתוב 'וילך אתו שמעון' כתוב 'ויעל יהודה', ולא כתוב 'ויעלו'? ובהמשך הפסוק כתוב 'בידם'?
ספרי וזאת הברכה פיסקא שמח.
שאלה 15) מדוע הביאוהו לירושלים? רש"י. שהלכו משם להלחם בירושלים. ניתן לומר שגם בזה יש מורך כי היתה עיר חשובה.
רלב"ג שופטים פרק ג - 'והשני הוא שראוי למי שישתדל בפועל מה שיכוין בראשיתו הגעת התכלית ביותר שלם שאפשר לו ולזה שאלו את פי ה' אחרי מות יהושע מי יעלה בתחלה להלחם בכנעני ויהי נעזר בש"י לנצח אותם כדי שיפול מזה מורך לב על הנשארים ויתישרו בזה ישראל לנצחם ולזאת הסבה בעינה ספר שקצצו בהונות ידי ורגלי אדני בזק כמו שביארנו ולזאת הסבה בעינה התחכ' אהוד בזה האופן שספרנו שתשלם לו הצלת ישראל מיד מואב והשבת עריהם שהיו ביד מואב להם'.
דברי הימים א ד כד
ח-טו:
שאלה 1) מדוע שרפו את העיר?
2) ח-י: מדוע קודם ירושלים ואח"כ הנגב?
3) מדוע דווקא על כיבוש קרית ספר נתנו פרס? לפי הדרש של רש"י מובן – אף אחד לא הצליח להחזיר את ההלכות שנשכחו.
4) מדוע כלב לא נלחם בעצמו? לפי הדרש מובן, כי לא הצליח. אולי משום שלא היה בכוחו כבר אם זה היה אחרי מיתת יהושע.
5) מדוע נכתב 'אחי כלב הקטן ממנו'? אולי כדי להדגיש שלא היה מבוגר ולכן התאים לתת לה שהיתה צעירה לכאורה. על פי סנהדרין (עו:).
6) מדוע הבטיח פרס זה ולא חשש שהלוכד לא יהיה ראוי? לפי הדרש מובן כי יחזירם בפלפולו. תענית ד. כלב לא נחשב בין השואלים שלא כהוגן. רש"י שם ד"ה וכתיב. על פי הפשט שאל שלא כהוגן. רש"י מסכת תענית דף ד עמוד א: ובאגדה קא חשיב כלב בהדייהו אשר יכה את קרית ספר ולכדה וגו', ורבי יונתן דלא חשיב ליה, דבגמרא פשיט ליה להאי קרא בהלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה, כדאמרינן בתמורה (טז, א), ואין לחוש שתשרה רוח הקדש על עבד ועל ממזר, כדאמרינן בנדרים (לח, א): שאין שכינה שורה כו', מפי רבי.
7) מדוע נכתב שם העיר הקודם? דביר היא ספר להחזיר את ההלכות.
8) מדוע נכתבו פסוקים יד-טו ענין פרטי של בני הזוג ואבי הכלה? מצות כיבוש ארץ ישראל והיכן קיבלו נחלות [גולות מים]. עלל פי הדרש מובן.
9) מדוע היא בקשה ולא הוא? כתשובה ב'ותסיתהו'.
10) מדוע צנחה מעל החמור? רש"י: 'ואתרכינת ליפול לרגלי אביה'. חמור – חומריות. האשה היא הדואגת לחומריות ומשום כך היא דאגה לזה.
11) 'ותסיתהו', מדוע מילה חריפה שמזכירה דבר שלילי? רש"י 'ואמלכתיה ל' נמלך שמיעצין האדם ומשיאין לבו לדבר א''. כלומר עצה טובה. כיון שהרגיש בזה.
הרב שנדורפי: ענוה של עתניאל שלא רצה לבקש לכן היא הסיתתו.
12) מה בקשה, שדה או גולות מים? פשט: היא בקשה שדה ונתן לה והכתוב קיצר, ולכן אח"כ בקשה גולות.
13) מדוע נתן לה ארץ יבשה 'נגב'? רש"י: אדם שביתו מנוגב מכל טוב שאין בו אלא תורה. לפי הפשט קשה.
14) מדוע עבר הנביא מלשון יחיד ללשון רבים?
15) מדוע דווקא כלב הבטיח פרס? מנהיג השבט. לפי הדרש כיון שראה את יהושע ששכח את ההלכות ורצו להורגו [כמו שאמרו בתמורה], קם לעוזרו.
16) עכסה? כל הרואה אותה כועס על אשתו. מתוך יפיה - רש"י. ותוספות - שהיא צנועה ביותר.
17) בספר יהושע (טו יד) זה כבר כתוב, אם כן מתי קרה, בימי יהושע או אחרי מותו? רש"י יהושע: 'לאחר מיתת יהושע. כי עדיין בימי יהושע לא נלכדה חברון כמה שנאמר בספר שופטים ולא נכתבה כאן אלא מפני החלוקה'. רלב"ג: 'וידמה שכבר היתה זאת המלחמה אחרי מות יהושע ואף על פי שנזכרה בספר יהושע ואולם נזכרה שם לבאר שכבר נתקיים יעוד הש"י לכלב כי חברון נתנה לו לנחלה על פי הש"י והוא נלחם בה וכבשה בסוף הענין אף על פי שלא כבשה בימי יהושע'. רד"ק (שופטים פרק א פסוק י): פי' וכבר הלך כי בימי יהושע לכדו חברון ודביר ודבר עתניאל פירשתי בספר יהושע.
18) 'יכה' ו'לכדה' ואח"כ 'וילכדה'. יכה את האנשים וילכוד את העיר. בפשטות הפסוק קיצר. והדרש, יחזיר את ההלכות ויבינם לעומק.
19) האם הלוחם צריך להלחם לבדו או ינהיג את הקרב?
20) 'ויהי בבואה'?
21) היכן נמצאת דביר? דרומית לקרית ארבע.
22) מדוע שמעון אינו נזכר? אם זה היה בימי יהושע, זה היה לפני בקשת העזרה של יהודה משמעון. ואם אחרי, הרי יהודה רק ביקש ממנו כדי שלא ירגיש אי נעימות.
23) הנגב וחלק ה'גולות' היו בחלקו הפרטי של כלב?
24) מדוע לא נכתב שקבלה את ארץ הנגב? זה מוזכר רק כשהיא אומרת 'נתתני'.
25) מדוע מודגש 'על החמור'?
26) מדוע 'נתתני' ולא 'נתת לי'? רש"י: אדם שביתו מנוגב מכל טוב שאין בו אלא תורה. לכן נתתני נתת אותי לאדם זה. ביהושע כתב רש"י על פי הפשט נתתי לי.
27) מדוע נקראת קרית ספר. רש"י יהושע 'רבותינו אמרו אלו הלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה שהחזיר עתניאל בן קנז מפילפולו'.
28) מהו גולות?
תמורה טז. נדרשו הפסוקים. ע"ז כד:
ערבי נחל שמות - דרוש ב: והנה בגלות זה האחרון הא ודאי שיש כמה מקומות שאין ישראל בא שם שום פעם ואיך יבוררו ניצוצות משם, ואין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף (יבמות סב א) דהיינו בירור כל הניצוצות. אך הענין הוא, עם מ"ש במ"א (פ' לך לך דרוש ג, פ' שלח דרוש ב) מה ששמעתי לבאר פסוקי (יהושע טו טו, שופטים א יא) ויבוא אל יושבי דביר ושם דביר לפנים קרית ספר, ודרשו רז"ל (תמורה טז א) אלו ש' הלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה רבינו ע"ה, והחזירן עתניאל בן קנז מפלפולו. הענין, כי מה שכבשו ישראל בקל כל א"י עבור שהתורה דפוס העולם, וכל מדינה חיותה ממסכת א' וכדומה, ובהיות התורה מסורה אז לישראל ממילא היו כובשין, ולז"א ושם דביר, ר"ל החיות שלה, לפנים, ר"ל פנימית שלה היה קרית ספר, אלו ש' הלכות כו', לכן לא היו יכולין לכבוש, עד שהחזירן עתניאל תחלה, ואח"כ היו כובשין יעוי"ש. נמצא, כי ע"י עסק התורה יכולים להוציא ניצוצות אף ממקום שאין בא לשם, כי חיות כל המדינות הוא בחלק א' מהתורה, נמצא בלמדו אותו חלק בתורה מברר ניצוצות מאותה מדינה, ודוקא במצרים היו צריכים להיות שם להוציא כי לא היה עדיין תורה, משא"כ עכשיו מבררין ע"י התורה מקומות רחוקות ג"כ, עכ"ד.
גם בפרשת שלח כתב בזה.
אלשיך יהושע פרק טו: הנה על ההערה הזאת האחרונה היה אפשר לומר, כי הוקשה למו למה מודיע שדביר לפנים קרית ספר. ב. ועוד למה אמר אשר יכה את קרית ספר, ולא אמר אשר יכה את דביר, שהוא שם ההווה ולא שם אשר היה לפנים. על כן גזרו אומר כי היה על ההלכות כי גם דביר הוא לשון ספר, כמ"ש ז"ל (עבודה זרה כד סוע"ב) שיש לשון שקורין לספר (דיבריט) [דביר]. אך אין ספק שיותר מפורש הענין בשם קרית ספר מבלשון דביר. על כן בבואו לספר ההשתדלות והנדר שנדר למכה אותה אמר שם קרית ספר לגלות הענין. ויתיישב בזה ענין צורך הספור, שאם לא כן מה לו להודיע שנדר לתת את בתו למכה את העיר. ועוד מלת ולכדה (פסוק טו) שהיא מיותרת. אך הוא, שעל ידי הכאת קושיות משנה במשנה, או קושיות בפסוקים, לדרוש דרשות להוציא ההלכות ההם, ועדיין היה אפשר לטעות ולדרוש דברים שלא כהלכה, על כן אמר ולכדה, שהוא שילכוד את מה שהיא קרית ספר, שהוא ההלכות לאמיתן כאשר היו בימי משה, ואין ספק כי אחר שישוב יחדשם, יודיע ליהושע וליתר גדולי חכמי ישראל כי הן הן ההלכות אשר לימד משה, כי כד מדכרו להו מדכרו:
ועוד יש הכרח לזה ממה שנאמר אחר כך בפסוק זה שאנו בו, ותאמר תנה לי ברכה כו', והוא כי מלבד מה שנראה לבלי צורך הודעת שאלתה מאת אביה ומה שהודה לה, יש עוד קושיא. והוא אומרה ארץ הנגב נתתני, שאם כפשוטו היה לה לומר ארץ הנגב נתת לי, אך באומרו נתתני יורה כי את עצמה נתן לארץ הנגב, ואין זה כי אם בעלה שהיא ניתנה לו, ואם כן הוי אומר שהוא כארץ נגובה ויבשה מלהרויח לזונה ולפרנסה, כי בתורת ה' חפצו ובה יהגה יומם ולילה. ואם כן היה ראוי יודיענו תחלה כי תלמיד חכם היה, ואחר כך יאמר זה. אך הנה זה יורה כי הכאתו את קרית ספר האמור בסמוך היא חכמת התורה, ועל כן אחר הודעת חכמתו סיפר מה שנמשך מהיות תלמיד חכם עוסק בתורה תמיד, מה שהוסיף לה אביה להתפרנס, למען נלמד להחזיק ביד תופשי התורה כאשר על כן הוסיף לה גלות עליות כו'.
אלשיך יהושע פרק טו: וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב וכו'. ויהי בבואה ותסיתהו לשאול מאת אביה וכו'. ואומרו שהוא אחי כלב, יתכן במה שכתבנו מרז"ל (תמורה טז א) שמה שהכה את קרית ספר הוא שהחזיר בפלפולו שלש מאות הלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה, ועל כן נתן לו את עכסה בתו:
(יח) ותסיתהו לשאול מאת אביה השדה, שאמרה לו נתת לי תלמיד חכם שהוא ארץ נגובה שאין לו במה להתפרנס, אז נתן לה גלות מים כו', שיש בם הכנסה להתפרנס בשופי:
ובזה יתכן שבמקום שנאמר ענין זה שיכנהו אחי כלב, על דרך שמעון אחי עזריה, שעל שעזריה היה סומך ידו ומפרנסו כדי שילמוד נתייחס אחריו ליקרא לשמעון אחי עזריה (ויקרא רבה כה ב), על דרך כי בצל החכמה בצל הכסף (קהלת ז יב), כך יתכן כי על שנתן כלב לאחיו במה שיתפרנס לעסוק בתורה, ייחסו אחריו, וקראו אחי כלב, כענין שמעון אחי עזריה.
פסוק טז:
א) מדוע כתוב 'ובני קיני חותן משה'? ילקוט שמעוני שופטים רמז לח: קיני - שקנה לשמים וקנה לו תורה. לפי הדרש. 'חותן משה' כמו שהוא הלך 'אל המדבר' (רש"י שם).
ב) מדוע לא כתוב יריחו אלא מעיר התמרים?
רד"ק: ועתה כשלכדו בני יהודה חברון היו יושבים עם הכנעני בחברון בעיר סמוך לה נקראת עיר התמרים. לפי הדרש השני של הרד"ק להראות שוויתרו על תענוגי עיר התמרים.
ג) מדוע עלו?
רד"ק: ועוד דרשו בו כי מה שאמר עלו מעיר התמרים שהניחו אותו מעצמם שהלכו ללמוד תורה במדבר יהודה עם עתניאל בן קנז הוא יעבץ כמו שכתוב בדברי הימים ומשפחות סופרים יושבי יעבץ וגו' המה הקנים הבאים מחמת אבי בית רכב.
רד"ק: וכשלכדו בני יהודה חברון עלו משם בשלום כי קראו להם בני יהודה לשלום בהלחמם עם הכנעני שיעלו מביניהם ולא יסופו עמם כמו שקרא להם שאול בהלחמו עם העמלקי וכן עשו ועלו משם בשלום. [וקשה, הרי בשמואל א' טו ו כששאול קורא אל הקיני הדגיש את הענין וכאן לא מוזכר כלל].
ד) מדוע לא נכתב אל, אלא את בני יהודה? שבו להיות חלק מהם – ללמוד תורה (דרש).
ה) מדוע לא כתוב חובב? 'קיני' היא הדרך לקנות את התורה [אף שחובב היא חביבות התורה].
ו) מה הם עשו שם בני הקיני, כלומר: מתי וכיצד הם הגיעו לשם. הרי כתוב 'וילך לו אל ארצו'?
רד"ק: והכתוב לא ספר למה עלו מעיר התמרים או אם היו יושבים שם עם הכנעני ואפשר שהיו שם עם הכנעני יושבים כי יתרו לא היה עם בני ישראל כי כן כתוב וילך לו אל ארצו ופרשת ויאמר משה לחובב ופרשת וישמע יתרו בזמן אחד היה בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים [לרד"ק בפשט הלך יתרו מעם ישראל. ובדרש כתב שנשאר עם ישראל. לרש"י בתורה שם 'וילך לו אל ארצו' – לגייר את משפחתו, אמנם נשאר עמם].
ז) מדוע חשוב לציין מהיכן עלו? לפי הדרש השני של הרד"ק להראות שוויתרו על עיר התמרים והלכו למדבר הנגב.
ח) מדוע נכתב מיקום מדוייק – אשר בנגב ערד? לפי הדרש השני של הרד"ק אולי משום 'הרוצה להחכים ידרים', או שהלכו לעתניאל שהוא הנגב בעצמו, כאמור בפסוקים הקודמים.
ט) מה הקשר לכתוב לפני כן, מדוע נכתב דווקא כאן? לפי הדרש של הרד"ק שעלו ללמוד תורה אצל עתניאל מובן, כי בו עסקו הפסוקים הקודמים.
רד"ק: ועתה כשלכדו בני יהודה חברון היו יושבים עם הכנעני בחברון בעיר סמוך לה נקראת עיר התמרים וכשלכדו בני יהודה חברון עלו משם בשלום כי קראו להם בני יהודה לשלום בהלחמם עם הכנעני שיעלו מביניהם ולא יסופו עמם כמו שקרא להם שאול בהלחמו עם העמלקי וכן עשו ועלו משם בשלום [מה שהכריח את הרד"ק לומר שעיר התמרים אינה יריחו אלא עיר הסמוכה לחברון, כיון שנלחמו בחברון ומסתבר שקראו להם לעלות מביניהם כיון שהיו סמוכים].
י) מדוע נכתב 'העם'?
יא) אולי היה עדיף סדר הפוך – נגב ערד אשר במדבר יהודה?
יב) 'וילך' לכאורה מיותר.
יג) מדוע עבר הפסוק ללשון יחיד? רש"י: עם התלמידים היושבים לפניו הוא בקש מאת הקדוש ברוך הוא שיזמין לו תלמידים הגונים שנאמר ויקרא יעבץ לאלהים וגו' וזימן לו החסידים הללו. והכוונה לעתניאל, לכן בלשון יחיד. ובקהלת יעקב כתב שבא ללמד את שבחו של עתניאל שישב אתם בענוותנות.
רד"ק: על הראש שבבני קני אמר. בקהלת יעקב (פארדו, שופטים א טז) הקשה מאן דכר שמיה של הראש בבני קיני. וכן מדוע נזכר רק בסוף הפסוק.
יד) לפי הדרש הראשון של הרד"ק 'עלו מעיר התמרים' הכוונה לזמן שנטלו בנימין מהם. והרי זה נכתב כאן? רש"י: שכאן רק התלמידים עלו.
טו) מנין שבאו ללמוד תורה (הדרש השני)? מדבר. כמו שנכתב ביתרו, רש"י בשמות: אל המדבר - אף אנו יודעין שבמדבר היו, אלא בשבחו של יתרו דבר הכתוב, שהיה יושב בכבודו של עולם ונדבו לבו לצאת אל המדבר, מקום תהו, לשמוע דברי תורה.
וכן יש רמז ברור בפסוק שהרי עלו מעיר התמרים – מקום דשן ומדוע שילכו למקום מדבר/נגב. אלא שבו ללמוד תורה.
טז) מדוע לא נכתב בפירוש שהלכו ללמוד תורה? ע"פ הבאר יצחק שמות יט ט: דווקא נסתם 'כי ראוי לקורא שישים מעצמו הדבר הזה אל ליבו, ויעלה היקר הזה עלי מחשבתו'.
ספרי זוטא פרק י
נקרא שמו קיני שקינא למקום בעבודה זרה, נקרא שמו חובב שהיה מחבב את התורה. הא כשם שהיה מחבב את התורה כך בניו חיבבו אותה מאחריו שכן המקום אומר לירמיה הלוך אל בית הרכבים והשקית אותם יין ויאמרו לא נשתה יין (ירמיה לה ב). וכן את מוצא בשעה שעלו מיריחו הרי הן מניחין כל א"י בית פירות מאכל ומשקה והלכו להן לערד למדבר אצל יעבץ הא כשם שהיה מחבב את התורה כן בניו חיבבו אותה מאחריו. וכשם שעשה מאהבה כך המקום נתן לו מאהבה שכן המקום אומר לירמיה לא יכרת איש ליונדב בן רכב עומד לפני כל הימים (שם /ירמיה ל"ה/ יט) שלא יפסקו ממנו יושבי סנהדרין לעולם. הא אם מי שהיה מגויי הארצות וממשפחות האדמה על שעשה מאהבה נתן לו המקום מאהבה על אחת כמה וכמה אלו היה מישראל.
וי"א שהיו יושבין שם כל זמן שהיה יהושע קיים שהיו מוצאין ללמוד תורה לאחר מיתתו אמר כל עצמי לא באתי והנחתי כל מה שהיה לי אלא ללמוד תורה ועכשיו אני זורע וקוצר ואימתי אני למד תורה אמרו לו יש אדם למד תורה בעיר וזה המקום צונן הוא מדבר ואין שם חטים כיון ששמע מהם כך הלך שנא' ובני קני חותן משה עלו מעיר התמרים הלכו ומצאו את יעבץ יושב בבית המדרש וכהנים ולוים ומלכים יושבין עמו וכל ישראל יושבין שם אמרו אנו גרים איך נשב עם אלו מה עשו ישבו על שערי בית המדרש והיו שומעין ולומדין שנ' (דה"י =דברי הימים= א' ב נה) ומשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שהיו יושבין על השער שמעתים שהיו שומעין ולומדין סוכתים שהיו ישראל מסכין להם:
יחידה ד (יז יט):
(יז) וַיֵּלֶךְ יְהוּדָה אֶת שִׁמְעוֹן אָחִיו וַיַּכּוּ אֶת הַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב צְפַת וַיַּחֲרִימוּ אוֹתָהּ וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הָעִיר חָרְמָה:
(יח) וַיִּלְכֹּד יְהוּדָה אֶת עַזָּה וְאֶת גְּבוּלָהּ וְאֶת אַשְׁקְלוֹן וְאֶת גְּבוּלָהּ וְאֶת עֶקְרוֹן וְאֶת גְּבוּלָהּ:
(יט) וַיְהִי יְקֹוָק אֶת יְהוּדָה וַיֹּרֶשׁ אֶת הָהָר כִּי לֹא לְהוֹרִישׁ אֶת יֹשְׁבֵי הָעֵמֶק כִּי רֶכֶב בַּרְזֶל לָהֶם:
1) את שמעון?
2) צפת ביהודה? בשמעון? האם לא בצפון? לא צפת שבצפון.
3) מדוע החרימו דווקא אותה, מה משמעות ההחרמה? לפי הרלב"ג שבתחילת מלחמה צריך להפחיד את האויבים, יתכן שלכן תחילת מלחמת שמעון התחילה בהחרמה. לפי הרמב"ן רצו להוסיף זכויות בהחרמה זו (על וישב ממנו שבי).
מצודת ציון: ענין אבדון וכליון.
4) שמעון אינו מופיע בהמשך. לפי הכלי יקר בהמשך.
5) מצאנו ב'חקת' שערד נקראה 'חרמה'.
אבן עזרא שאינו אותו מקום [מובא כאן להלן].
6) ויכו / וילכדה / ויורש – מה המשמעות של כל ביטוי ומדוע השינוי? להכות – להרוג. ללכוד – לכבוש. להוריש -
7) ההר – איזה הר? מקום כללי.
8) העמק – איזה עמק? מקום כללי.
9) מדוע דוקא כאן כתוב 'ויהי ה' את יהודה'? וכי עד עכשיו לא היה? לפי רש"י (תרגום יונתן) ניתן לומר שכדי להדגיש שרק בתחילה היה ה' עם יהודה, אבל אח"כ לא.
רש"י: כי לא להוריש - תרגום יונתן בתר כן דחבו לא יכילו לתרכא ית יתבי מישרא: לפי זה 'כי' הראשון פירושו 'כאשר'. ואין זה סתירה לבדיקת הנביא שכתב הרמב"ם, כי ההבטחה לא היתה על כל המלחמות, אלא על 'להלחם בתחילה'.
רד"ק: כי לא יכלו להוריש אף על פי שהיה ה' עמם להוריש את יושבי ההר, יושבי העמק לא יכלו להורישם כי רכב ברזל להם. והסבה האמתית כי הניח אותם הש"י לנסות בם את ישראל כמו שאומר אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל (שופטים ג א). ויונתן תרגם, ותריכו ית יתבי טורא בתר כן דתבו לא יכילו לתרכא ית יתבי מישרא ארי רתיכין דברזלא להון:
נראה תמוה, שרק בפרק ג מובאת הסיבה האמיתית.
רלב"ג: ויהי ה' את יהודה ויורש את ההר - ר"ל שכבר מצא עצמו יהודה נעזר בה' בהורשת ההר אמנם לא יכול להוריש את יושבי העמק כי רכב ברזל להם והיו יותר חזקים ממנו, וראוי שתדע כי אם היה בא לו יעוד מאת הש"י שיעזרהו במקום אחר בזולת המלחמה לא יאמר שלא יכול להוריש יושבי העמק כי אין מעצור לה' להושיע ברב או במעט אלא שלא מצאנו יעוד השם ליהודה שינצח רק בגבול נחלתו כמו שנזכר בראש זה הספר וזאת המלחמה היתה בגבול שמעון:
10) כִּי לֹא [יכול] לְהוֹרִישׁ אֶת יֹשְׁבֵי הָעֵמֶק. מה הנימוק והאם חסירה מילה? רש"י: כי לא להוריש - תרגום יונתן בתר כן דחבו לא יכילו לתרכא ית יתבי מישרא: לפי זה 'כי' הראשון פירושו 'כאשר'. לפי זה ה'יכול' לא כתוב כדי לא להבי את גנותם של ישראל. כפי שכתב רש"י בבמדבר (ט א).
11) 'כי רכב ברזל להם', וכי זה אמור להפריע כאשר ה' עמו? רש"י: כי לא להוריש - תרגום יונתן בתר כן דחבו לא יכילו לתרכא ית יתבי מישרא:
12) 'את גבולה'? אין תשובה.
13) 'וַיֵּלֶךְ יְהוּדָה אֶת שִׁמְעוֹן'. מלבי"ם: כפי תנאו. [בתחילת הפרק כשביקש שילחם עמו]. ויעויין ביהושע יט ד שחרמה היא בנחלת שמעון.
14) 'ויקרא את שמו חרמה' מי קרא? אבן עזרא שבני יהודה קראו שמו חרמה. אבן עזרא במדבר פרק כא: (א) וישמע הכנעני מלך ערד - אמרו הקדמונים שהוא סיחון, ונקרא הכנעני כי כל אמורי - כנעני. ורבים אמרו, כי זאת הפרשה יהושע כתבה, והראיה: מלך ערד אחד (יהושע יב, יד). ומצאו שבני יהודה קראו שם המקום חרמה. ולא אמרו כלום, כי אותו המקום יקרא בתחלה צפת, וזה - מלך ערד. והאמת - שני מקומות. ורבים במקרא כמו הם. ומלך ערד, על פשוטו, הוא מעבר לירדן מזרחה.
בכלי יקר (לאנייאדו) ששמעון לבדו קראה חרמה. ולכן כתוב 'ויכו' 'ויחרימו' בלשון רבים, ורק 'ויקרא' בלשון יחיד. ועוד אפשר, שאמר כן על יהודה שהוא מלך ולו נתן הכבוד על פי ה' יהודה יעלה בתחילה.
ויורש - ותריכו – ויגרש.
להוריש -
והורשתם –
גיטין (פה:) ספר גירושין - 'ספר תירוכין'.
שורש י.ר.ש. [כמו להוליד, להוציא]. בנין הפעיל.
במדבר פרק לג
(נב) וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְאִבַּדְתֶּם אֵת כָּל מַשְׂכִּיֹּתָם וְאֵת כָּל צַלְמֵי מַסֵּכֹתָם תְּאַבֵּדוּ וְאֵת כָּל בָּמוֹתָם תַּשְׁמִידוּ: מצוה
(נג) וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ: כדאי
'לרשת' לכבוש, בנין קל.
(נד) וְהִתְנַחַלְתֶּם אֶת הָאָרֶץ בְּגוֹרָל לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם לָרַב תַּרְבּוּ אֶת נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט אֶת נַחֲלָתוֹ אֶל אֲשֶׁר יֵצֵא לוֹ שָׁמָּה הַגּוֹרָל לוֹ יִהְיֶה לְמַטּוֹת אֲבֹתֵיכֶם תִּתְנֶחָלוּ:
(נה) וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם וְצָרֲרוּ אֶתְכֶם עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ:
(נו) וְהָיָה כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי לַעֲשׂוֹת לָהֶם אֶעֱשֶׂה לָכֶם: פ
יונתן, אונקלוס ורש"י: בבנין הפעיל תמיד גירוש. כמו ב'ויורש את ההר' – תרגם יונתן שהכוונה ליושבי ההר. וכמו רש"י במדבר פרק יד פסוק כד: יורישנה - כתרגומו יתרכינה, יורישו את הענקים ואת העם אשר בה, ואין לתרגמו יירתינה, אלא במקום יירשנה:
אמנם ספורנו: על 'והורשתם' בפסוק נג: אז תזכו להוריש את הארץ לבניכם. וכן על 'יורישנה', במדבר פרק יד פסוק כד 'הוא יורישנה לזרעו'.
וכן הרמב"ן חולק ב'והורשתם' את ארץ.
רש"י דברים פרק כח:
(מב) יירש הצלצל - יעשנו הארבה רש מן הפרי:
יירש - יעני:
צלצל - מין ארבה. ואי אפשר לפרש יירש לשון ירושה, שאם כן היה לו לכתוב ירש, ולא לשון הורשה וגירושין, שאם כן היה לכתוב יוריש:
רש"י דברים פרק כו פסוק א
(א) והיה כי תבוא וירשתה וישבת בה - מגיד שלא נתחייבו בבכורים עד שכבשו את הארץ וחלקוה: כיון ש'וירשתה' כמו ב'לרשת' הוא בנין קל - כיבוש. רק בבנין הפעיל הוא לשון גירוש.
פסוקים כ-כא ח-י:
1) האם ירושלים שייכת ליהודה (פסוק ח) או לבנימין (פסוק כא)? גם וגם. מסכת יומא. רד"ק: ובספר יהושע אומר לא יכלו בני יהודה להורישם והוא כמו שפירשנו כי ירושלם בין יהודה ובנימין.
כמו"כ רד"ק יהושע פרק יח פסוק כח: בגורל בני יהודה אמר ג"כ כי היבוסי היא ירושלם בחלק יהודה והנה אומר כי היא לבנימן כן הוא כי לכל אחד מהם היה לו חלק בה ואמרו רז"ל כי רצועה יוצאה מחלקו של יהודה לחלקו של בנימן ובה מזבח בנוי והיה בנימן הצדיק מצטער עליה לבלעה שנאמר חופף עליו כל היום ובין כתפיו שכן ויש אומרים המזבח היה בחלקו של בנימן שנ' ובין כתפיו שכן וי"א כי בין שניהם היה המזבח והנה יהודה היה עולה גי בן הנם כתף היבוסי והיה עולה אל ראש ההר אשר על פני גי בן הנם ימה אשר בקצה עמק רפאים ומראש ההר אל מעין מי נפתוח ואמרו כי הוא עין עיטם הנזכר בדברי רז"ל וחלק בנימן היה כנגדו חלק יהודה היה עולה אל ההר וחלק בנימן היה יורד אל קצה ההר אשר בגי בן הנם אשר בעמק רפאים והיה יורד אל כתף היבוסי היא ירושלם נמצא שבין שניהם היה הגבול הזה זה עולה וזה יורד:
2) ב- ח' כתוב שבני יהודה כבשו את ירושלים והרגו את תושביה, ואילו בפסוק כא כתוב שבני בנימין לא הורישו והרי כולם כבר מתו.
3) האם כלב גירש את הענקים מחברון או בני יהודה הרגום? יהושע פרק יא: וַיָּבֹא יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא וַיַּכְרֵת אֶת הָעֲנָקִים מִן הָהָר מִן חֶבְרוֹן מִן דְּבִר מִן עֲנָב וּמִכֹּל הַר יְהוּדָה וּמִכֹּל הַר יִשְׂרָאֵל עִם עָרֵיהֶם הֶחֱרִימָם יְהוֹשֻׁעַ: רד"ק שם: ויכרת את הענקים - ולמעלה הוא אומר כי כלב הורישם כלב עשה במצות יהושע שנתן לו את ההר ועוד יראה בספר שפטים כי אחרי מות יהושע הורישום בני יהודה. והאמת כי בחיי יהושע הורישו ישראל חברון והענקים אשר בהר חברון הכל הכריתו, ומה שאמר כי כלב הורישם לפי שנתן לו יהושע חברון על פי ה' נקראת המלחמ' על שמו ועל שם שבטו שהוא שבט יהודה והם השתדלו יותר במלחמה ההיא ופי' וילך יהודה אל הכנעני היושב בחברון שנאמר בספר שפטים וכבר הלך אבל ספר אותו שם עם מה שכבשו אחרי מות יהושע וכן וילחמו בני יהודה בירושלם פירושו וכבר נלחמו כי מלך ירושלם הוא בחשבון ל"א מלכים שהכה יהושע ובני ישראל: מצודת דוד יהושע פרק יא פסוק כא: מן חברון - אף כי כלב הוריש הענקים מחברון ייחס הדבר אל יהושע לפי שבימיו הוריש וכל נצחון המלחמה יחשב אל המושל על הצבא: מלבי"ם יהושע שם: ויבא יהושע בעת ההיא. בשבע שכבשו. והגם שמן חברון הורישם כלב, יהושע הורישם מן העיר עצמה כנ"ל, או כמ"ש למעלה (י, לז) שכלב הוריש הענקים ויחסה ליהושע כנ"ל:
רש"י יהושע פרק טו פסוק יד: וירש משם כלב - לאחר מיתת יהושע כי עדיין בימי יהושע לא נלכדה חברון כמה שנאמר בספר שופטים ולא נכתבה כאן אלא מפני החלוקה: רלב"ג שופטים פרק א פסוק י: וילך יהודה אל הכנעני היושב בחברון וגו' - כי כבר התבאר בספר יהושע כי כלב הוא שנלחם בהם ואמנם הביא עמו שם שבט יהודה כי הוא היה נשיא השבט ולזה יחס זאת המלחמה לשבט יהודה וידמה שכבר היתה זאת המלחמה אחרי מות יהושע ואף על פי שנזכרה בספר יהושע ואולם נזכרה שם לבאר שכבר נתקיים יעוד הש"י לכלב כי חברון נתנה לו לנחלה על פי הש"י והוא נלחם בה וכבשה בסוף הענין אף על פי שלא כבשה בימי יהושע:
4) מדוע לא הוזכר 'ארבע' – אבי שלשת הענקים? כבר בשעת המרגלים הוא לא מוזכר. במדבר פרק יג: וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן וְשָׁם אֲחִימַן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי יְלִידֵי הָעֲנָק וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה לִפְנֵי צֹעַן מִצְרָיִם:
5) מדוע כתוב 'ואת היבוסי ישב ירושלים'? רש"י: מחוז היה בירושלים ששמו יבוסי.
6) מדוע לא הורישו את היבוסי? רש"י: ומבני אבימלך היו, ולא הורישם מפני השבועה עד שבא דוד לפי שעדיין היה נכדו קיים והוא נשבע לו ולנינו ולנכדו. רש"י יהושע פרק טו פסוק סג: שנינו בספרי רבי יהושע בן קרחה אומר יכולין היו אלא שלא היו רשאין מחמת השבועה שנשבע אברהם לאבימלך, ויבוסי זה לא על שם האומה היה אלא מגדל דוד שהיה בירושלים ושמו יבוס ובני אותו מחוז מפלשתים היו וכשכבשו בני יהודה את ירושלים לא הורישו את בני אותו מחוז. [רד"ק: ומה שאמר עד היום הזה שמואל הנביא כתב כן כי הוא כתב ספר שופטים לפי הקבלה ובימיו היה עדין היבוסי בירושלם ואף בימי דוד כמו שכתוב].
רד"ק יהושע פרק טו פסוק סג: כתיב יוכלו כי אף בזמן העתיד לא יוכלו עד שיבא דוד וקרי יכלו כי לא יכלו אז להורישם בעת כבוש הארץ. ואמרו רז"ל יכולין היו אלא שלא היו רשאים מפני השבוע' שנשבע אברהם לאבימלך והיבוסי הזה לא היה היבוסי משבעה גוים אלא אדם אחד שהיה שמו יבוס והיה מפלשתים מזרע אבימלך ונקרא המקום על שמו יבוס ואנשי המשפחה ההיא יושבי ירושלם היה שמם יבוסי מתיחסים אל יבוס וכן ארונה היבוסי שהיה מלך המקו' ההוא ומבצר המקום הזה הוא ציון שהיא בירושלם ועד דוד לא היה נכבש המקום הזה ולדעת רז"ל לא כבשוהו מפני השבועה ודוד הסיר העורים והפסחים שהיו צלמי נחשת והיה כתוב בהם דבר השבועה ואחר כך כבש המגדל ההוא ואחר כך קנה דוד את עיר היבוסי לישראל בממכר זהב בכתב לאחוזת עולם שנאמר ויתן דוד לארונה במקום וגו', ועוד אמרו כי השבועה היתה לי ולניני ולנכדי וכשכבשו בני יהודה את ירושלם היה נכד אבימלך חי עדיין ולא יכלו לכבוש המצודה עדיין מפני השבועה ובימי דוד לא היה עוד הנכד חי ועוד נכתב כזה עוד בספר שמואל ולפי הפשט היה המבצר חזק ולא היה כח לבני יהודה להורישם אולי היתה סבה מאת ה' שלא תלכד המצודה ההיא עד מלוך דוד מלך ישראל כדי שתקרא על שמו לפי שהיה ראש ממלכת ישראל ומה שאמר עד היום הזה יהושע כתב כן כי הוא כתב ספרו לפי הקבלה ובימיו לא הורישם מירושלם ואף בימי דוד מצאנו שהיו שם:
7) מה בני יהודה עשו עם שאר יושבי חברון? לכאורה 'ענקים' לאו דווקא, אלא אפילו את הענקים [כמו 'לא תקלל חרש']. ניתן לומר שלא הוזכר כיון שנאמר כבר ביהושע פרק י לז.
8) מדוע זה לא נכתב ברצף, אלא ח-י ו כ-כא? הפסוק שמציין את הורשת הענקים על ידי כלב מפוצל, כדי להדגיש את ההבדל בין בני יהודה לכלב שאצלם 'ולא יכלו וגו' כיון שחטאו, ואצלו הוריש אפילו את בני הענק כיון שעשה כדבר משה. דעת מקרא, אילה שלוחה.
9) ירדו בני בנימין להלחם בהר?
10) עד היום הזה? הרי היבוסי אינו בירושלים היום, וכל מקום שנאמר 'עד היום הזה' הוא לעולמים? רד"ק יהושע פרק טו פסוק סג: ומה שאמר עד היום הזה יהושע כתב כן כי הוא כתב ספרו לפי הקבלה ובימיו לא הורישם מירושלם ואף בימי דוד מצאנו שהיו שם.
11) בסוף פי"א ביהושע כתוב שיהושע הכרית את הענקים שבחברון: (כא) וַיָּבֹא יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא וַיַּכְרֵת אֶת הָעֲנָקִים מִן הָהָר מִן חֶבְרוֹן מִן דְּבִר מִן עֲנָב וּמִכֹּל הַר יְהוּדָה וּמִכֹּל הַר יִשְׂרָאֵל עִם עָרֵיהֶם הֶחֱרִימָם יְהוֹשֻׁעַ: רש"י יהושע פרק טו פסוק יד: וירש משם כלב - לאחר מיתת יהושע כי עדיין בימי יהושע לא נלכדה חברון כמה שנאמר בספר שופטים ולא נכתבה כאן אלא מפני החלוקה: רד"ק שופטים פרק א פסוק ח - י: וילחמו בני יהודה - פי' וכבר נלחמו כי בימי יהושע לכדו ירושלם כמו שפירשתי בספר יהושע כי בכלל מלכי כנען אשר הכה יהושע הוא מלך ירושלם: וכן וילך יהודה אל הכנעני - פי' וכבר הלך כי בימי יהושע לכדו חברון ודביר ודבר עתניאל פירשתי בספר יהושע: רלב"ג שופטים פרק יט פסוק י: וזה לאות כי לא כבשו עדין בני יהודה את ירושלם ולא נכבשה ג"כ בימי יהושע ואף ע"פ שכבר הכה יהושע את מלך ירושלם לא מצאנו שכבש העיר עד שבא שבט יהודה אחריו ונלחם בירושלם ולכדו אותה כמו שנזכר בראש זה הספר.
12) ב-ח לא כתוב 'הכנעני', ט-י כן כתוב.
13) ב- יז לא כתוב וב- כא כן כתוב.
14) מדוע בני יהודה שרפו את ירושלים? על פי הרד"ק והרלב"ג: יש ענין להטיל מורך על האויבים. כמו שכתב הרלב"ג לענין שריפת יריחו [אך כאן לא היתה זו מלחמה ראשונה. וניתן לבאר שמלך ירושלים היה ראש המלחמה כמו ביהושע אצל חצור. כמו"כ לפירוש הרד"ק שהמלחמה כאן כבר היתה בימי יהושע נמצא שיהושע עשה זאת]. מלבי"ם: תושבי ירושלים מרדו בשלטון בני יהודה ולכן הענישום [אך לא נמצא מקור למרידה].
[הסבר נוסף (ספר אילה שלוחה): רצו לטהרה מע"ז כעיר הקודש והמקדש].
15) בפסוק י' נאמר שבני יהודה הכו את בני הענק. ואילו בפסוק כ' נאמר שכלב הורישם? אלשיך שופטים פרק א פסוק כ: וראוי לשים לב כי למעלה (יהושע יא כא) נאמר ויבא יהושע בעת ההיא ויכרת את הענקים מן ההר, ובספר זה (פסוק י) נאמר וילך יהודה אל הכנעני היושב בחברון וכו' ויכו את ששי ואת אחימן ואת תלמי, ופה נאמר ויתנו לכלב כו' ויורש משם את שלשה בני הענק. ואפשר כי יהושע הכרית מציאותם מן ההר כי ברחו מכל תחום ההר, ואחרי מות יהושע חזרו לחברון, ואז כלב גרשם משם, וזהו ויורש משם את שלשה בני הענק, ואחר היותם חוץ לחברון הדביקום כללות שבט יהודה ויכום וימיתום:
חלק ו:
שופטים פרק א:
(כב) וַיַּעֲלוּ בֵית יוֹסֵף גַּם הֵם בֵּית אֵל וַיקֹוָק עִמָּם:
(כג) וַיָּתִירוּ בֵית יוֹסֵף בְּבֵית אֵל וְשֵׁם הָעִיר לְפָנִים לוּז:
(כד) וַיִּרְאוּ הַשֹּׁמְרִים אִישׁ יוֹצֵא מִן הָעִיר וַיֹּאמְרוּ לוֹ הַרְאֵנוּ נָא אֶת מְבוֹא הָעִיר וְעָשִׂינוּ עִמְּךָ חָסֶד:
(כה) וַיַּרְאֵם אֶת מְבוֹא הָעִיר וַיַּכּוּ אֶת הָעִיר לְפִי חָרֶב וְאֶת הָאִישׁ וְאֶת כָּל מִשְׁפַּחְתּוֹ שִׁלֵּחוּ:
(כו) וַיֵּלֶךְ הָאִישׁ אֶרֶץ הַחִתִּים וַיִּבֶן עִיר וַיִּקְרָא שְׁמָהּ לוּז הוּא שְׁמָהּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה: פ
1) מהו 'גם הם'. מי עוד עלה? 1) יהודה ושמעון כבר עלו. וגם הם. 2) עלו יחד מנשה ואפרים ועוד שבטים, כמו שבני יהודה צירפו את בני שמעון [ולכן הצליחו באחדותם והיה ד' עמם] כלי יקר.
2) 'וד' עמם' מה ההדגשה? רש"י: (כב) בית אל - שנפל בגורלם ואף על פי שדמות מיכה עמהם שהרי מיכה משבט אפרים נאמר כאן וה' עמם הוא שאמר דניאל לך ה' הצדקה ולנו בשת הפנים: לפי הכלי יקר, להדגיש את האחדות שמחמתה היה ד' עמם.
3) מדוע צריך לכתוב 'ויתירו'? רש"י: (כג) על ידי אחרים ושלחו מאללין ויתורו את ארץ נאמר במרגלים עצמן ואלו ששלחו מרגלים נאמר בהם ויתירו:
חלק ב' של השאלה: מדוע נאמר בבית אל, היה לו לכתוב אל בית אל? מלבי"ם שופטים פרק א פסוק כג: ויתירו בית יוסף בבית אל. המחנה לא קרבו עדיין אל בית אל עצמה רק שלחו לתור את הארץ סביב סביב (כי פועל תר נקשר תמיד עם מלת את, לתור את הארץ (במדבר יג, טז), לבד פה בא עם שימוש הב' כי לא תרו את בית אל עצמה רק בבית אל, ר"ל בגבול בית אל). ומבואר אצלנו שיש הבדל בין התר ובין המרגל, שהמרגל יבקש ערות הארץ ומקום שנוח לכבשה, והתר מבקש הטוב (כמו (שם י, לג) לתור להם מנוחה), שדרשו בסביבות בית אל מקום הטוב לחניית המחנה, כי חשבו לצור ולעמוד סביב בית אל ימים רבים (וגם אמרו ויתירו בבנין הפעיל, ששלחו תרים לתור ולא תרו הם עצמם, כפרש"י):
4) 'בית יוסף' מדוע ביחד? האם בית אל בנחלת אפרים או מנשה? רש"י בראשית כח יז: הסולם הזה עומד בבאר שבע ואמצע שיפועו מגיע כנגד בית המקדש, שבאר שבע עומד בדרומה של יהודה, וירושלים בצפונה בגבול שבין יהודה ובנימין, ובית אל היה בצפון של נחלת בנימין בגבול שבין בנימין ובין בני יוסף, נמצא סולם שרגליו בבאר שבע וראשו בבית אל מגיע אמצע שיפועו נגד ירושלים [הכוונה לאפרים – אך הלכו יחד].
יש אומרים שהיו כמה בית אל. מלבי"ם שופטים פרק א פסוק כג: ושם העיר. ר"ל שאינו בית אל שאצל העי שהיה לבנימין, רק בית אל לוזה כנ"ל (יהושע טז, ב):
5) מדוע לא 'בני יוסף' (כמו שכתוב 'בני יהודה')? לא רק מנשה ואפרים אלא גם בנימין, כמו שמובא בשמואל א' יט ששמעי בן גירא משבט בנימין אומר שהוא מ'בית יוסף'.
6) מדוע כתוב ששם העיר לוז לפנים? על פי רש"י יש משמעות ללוז שהיה בפתח העיר.
7) ביהושע טז ב משמע שבית אל ולוז הן שתי ערים נפרדות?
8) מדוע דווקא כאן מסופר כיצד כבשו? על פי רש"י היה כאן משהו סודי שהיה צריך לגלותו [וזהו 'וד' עמם', שהקב"ה סייעם לגלות. וכן שהיו צריכים להרוג את האיש היוצא ולא הרגוהו כדי להרוג את כל העיר].
9) איפה ארץ החתים? בטורקיה מחוץ לגבול א"י.
10) האם היה מותר להשאיר את האיש ומשפחתו, הרי נצטוו להרוג את כולם? [היה כנעני. שהרי אמרו חז"ל (סוטה מו) 'ומה כנעני זה']. רק מי שנשאר בארץ כי יכול לגרום לישראל לחטוא. וכאן עזב את הארץ. משבצות זהב: 1) על פי הדיבור. 2) לא היה כנעני כמו 'בת איש כנעני' אצל יהודה שהיה תגר.
11) מדוע האיש קרא לעיר לוז ולא בית אל? כיון שהוא ניצל דרך הלוז.
12) מדוע כתוב מה עשה האיש? להראות שהיה נס. כי היה לו צער גדול מזה שבנה עיר על שמה ובכל אופן סיפר.
13) מי היה האיש? כיצד הצליח לצאת?
14) שומרים?
15) אם השומרים ראו אותו יוצא מדוע היו צריכים לומר לו שיראה את המבוא? (כד) את מבוא העיר - שהיו נכנסים לה דרך המערה ולוז אחד עומד ע"פ המערה ונכנסים דרך הלוז למערה:
16) 'ויכו'- כל השבט או רק השומרים?
17) מדוע הבטיחו לו מיד?
18) מדוע לא נכתב כבר בפסוק כב ששם העיר לוז לפנים? על פי רש"י ניתן לומר שרצו להסמיך את המילה לוז לפסוק כד כדי לומר שהלוז היה תחילת הכיבוש, שמכיון שראו אותו יוצא מהלוז, שאלוהו וכך כבשו [מקור לחז"ל שהיה לוז בפתח העיר].
19) למה שלחו גם את משפחתו הלא היה די היה לעשות עמו חסד כמו שאמרו לו 'עמך'? רלב"ג שופטים פרק ג: החמשי הוא שאין ראוי לקפח שכר כל בריה ובריה הלא תראה כי האיש היוצא מן העיר היה מוכרח להראות מבוא העיר או יהרגוהו בני יוסף כי כבר היה בידם והיה די לו אם יציל עצמו בזאת ההודעה כי כל אשר לאיש יתן בעד נפשו והם הצילוהו עם משפחתו כדי שלא ידאג לבו מאד על מה שעשה להם מן החסד בראותו אבדן מולדתו:
שופטים פרק א
(כז) וְלֹא הוֹרִישׁ מְנַשֶּׁה אֶת בֵּית שְׁאָן וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ וְאֶת תַּעְנַךְ וְאֶת בְּנֹתֶיהָ וְאֶת ישב יוֹשְׁבֵי דוֹר וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ וְאֶת יוֹשְׁבֵי יִבְלְעָם וְאֶת בְּנֹתֶיהָ וְאֶת יוֹשְׁבֵי מְגִדּוֹ וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ וַיּוֹאֶל הַכְּנַעֲנִי לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ הַזֹּאת:
(כח) וַיְהִי כִּי חָזַק יִשְׂרָאֵל וַיָּשֶׂם אֶת הַכְּנַעֲנִי לָמַס וְהוֹרֵישׁ לֹא הוֹרִישׁוֹ: ס
(כט) וְאֶפְרַיִם לֹא הוֹרִישׁ אֶת הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בְּגָזֶר וַיֵּשֶׁב הַכְּנַעֲנִי בְּקִרְבּוֹ בְּגָזֶר: פ
(ל) זְבוּלֻן לֹא הוֹרִישׁ אֶת יוֹשְׁבֵי קִטְרוֹן וְאֶת יוֹשְׁבֵי נַהֲלֹל וַיֵּשֶׁב הַכְּנַעֲנִי בְּקִרְבּוֹ וַיִּהְיוּ לָמַס: ס
(לא) אָשֵׁר לֹא הוֹרִישׁ אֶת יֹשְׁבֵי עַכּוֹ וְאֶת יוֹשְׁבֵי צִידוֹן וְאֶת אַחְלָב וְאֶת אַכְזִיב וְאֶת חֶלְבָּה וְאֶת אֲפִיק וְאֶת רְחֹב:
(לב) וַיֵּשֶׁב הָאָשֵׁרִי בְּקֶרֶב הַכְּנַעֲנִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ כִּי לֹא הוֹרִישׁוֹ: ס
(לג) נַפְתָּלִי לֹא הוֹרִישׁ אֶת יֹשְׁבֵי בֵית שֶׁמֶשׁ וְאֶת יֹשְׁבֵי בֵית עֲנָת וַיֵּשֶׁב בְּקֶרֶב הַכְּנַעֲנִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְיֹשְׁבֵי בֵית שֶׁמֶשׁ וּבֵית עֲנָת הָיוּ לָהֶם לָמַס: ס
(לד) וַיִּלְחֲצוּ הָאֱמֹרִי אֶת בְּנֵי דָן הָהָרָה כִּי לֹא נְתָנוֹ לָרֶדֶת לָעֵמֶק:
(לה) וַיּוֹאֶל הָאֱמֹרִי לָשֶׁבֶת בְּהַר חֶרֶס בְּאַיָּלוֹן וּבְשַׁעַלְבִים וַתִּכְבַּד יַד בֵּית יוֹסֵף וַיִּהְיוּ לָמַס:
(לו) וּגְבוּל הָאֱמֹרִי מִמַּעֲלֵה עַקְרַבִּים מֵהַסֶּלַע וָמָעְלָה: פ
(לג) וישב [נפתלי] וישבי בית שמש ובית ענת היו להם למס – איך קרה שהעלו מס למיעוט?
מדוע אכן לא הורישו כל כך הרבה שבטים, הרי נצטוו בפירוש על כך? האם לא היה להם כח או שלא רצו?
ותכבד יד בית יוסף – מדוע לא גרשום?
ויואל הכנעני- מה הפירוש ומדוע כתוב? בפלגש בגבעה 'הואל נא' וכן 'ויואל משה'. יש מקומות שרש"י מפרש מלשון התחלה, רצון, שבועה. הרד"ק בספר השורשים – הרצון והחפץ. הכלי יקר מבאר שהכנעני רצה לשבת מאחר והתרפו בהורשה.
(כז-כח) ולא הוריש מנשה/והורש לא הורישו – מדוע נכפל?
(לו) וגבול האמורי - מה ענינו של הפסוק?
העיר/האנשים היושבים?
(כט-לב) למה לא גבו מס?
יששכר אינו מופיע!
(כז) מה ההדגשה של 'בארץ הזאת'?
האם המס יכול להוות תחליף להורשה? מרש"י מוכח שלא מהווה תחליף. וקשה: הרי נאמר בדברים פרק כ (י) כִּי תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם: (יא) וְהָיָה אִם שָׁלוֹם תַּעַנְךָ וּפָתְחָה לָךְ וְהָיָה כָּל הָעָם הַנִּמְצָא בָהּ יִהְיוּ לְךָ לָמַס וַעֲבָדוּךָ?
אכן לרש"י אין קוראים לשלום לשבעה עמים. אך לרמב"ם והרמב"ן קוראים להם לשלום. וכתב הרמב"ן (דברים פרק כ פסוק יא) למס ועבדוך - עד שיקבלו עליהם מסים ושעבוד, לשון רבינו שלמה. ובספרי (שופטים ר), אמרו מקבלין אנו עלינו מסים ולא שעבוד, שעבוד ולא מסים אין שומעין להם, עד שיקבלו עליהם זו וזו. וענין המסים, שיעלה עליהם מלך ישראל או הסנהדרין מס לבנות בית למלך וערי המסכנות אשר לו, וכן לבנין בית השם. והשעבוד הוא, שיוכל כל איש מישראל ליקח מהם לחטוב עציו ולשאוב מימיו ונותן לו שכר הראוי. וזה טעם "למס עובד" הכתוב בשלמה (מ"א ט כא), שקבלו עליהם מסים ועבדות כדין התורה. לא כענין שכתוב (שופטים א כח) ויהי כי חזק ישראל וישם את הכנעני למס והורש לא הורישו, כי שם איננו מזכיר עבדות, אבל כמלך שנותן שוחד למלך תקיף ממנו שלא ילחם בו:
(לד) וילחצו האמורי בלשון רבים ואח"כ 'כי לא נתנו' בלשון יחיד?
(כז) ואת בנותיה – מדוע נכתב פעמים הרבה?
אם לקחו מס מדוע לא הורישו? מגילה (יא.) רבי לוי אמר מהכא: ואם לא תורישו את ישבי הארץ. רבי חייא אמר מהכא: והיה כאשר דמיתי לעשות להם אעשה לכם.
רש"י שם: ואם לא תורישו וגו' - אף אלו נענשו על שחמל שאול על עמלק. אעשה לכם - אף אלו כמעט כלו. מוכח שגם כאן הכתוב מזכיר את גנותם של ישראל.
רש"י מגילה (ו.): לא הוריש את יושבי קטרון - שבאה לחלקו, ועבר על מה שאמר הקדוש ברוך הוא לא תחיה כל נשמה (דברים כ) והניחן לגור שם ביניהם ולהעלות להם מס.
וכן באור החיים במדבר פרק לג פסוק נב: והורשתם וגו'. והגם שאמר הכתוב בז' עממין (דברים כ) לא תחיה כל נשמה, כאן מדבר הכתוב חוץ מז' עממין הנמצאין שם, ולזה דקדק לומר את כל יושבי הארץ לומר אפילו שאינם מז' עממין. או אפשר שחוזר על אומה שאין כח בהם להורגם שישתדלו להורישם ולא יניחו מהם בארץ:
אור החיים במדבר פרק לג נה: ואם לא תורישו וגו' והיה וגו'. לדבריהם ז"ל (מגילה י ב) שאמרו כל מקום שנאמר והיה הוא לשון שמחה כאן נתכוין לומר שהגם שהם יותירו אותם לצד הרצון והשמחה בהם לצורכיהם הוא מבשרם שיהיו לשיכים וגו':
וצררו אתכם על הארץ וגו'. פירוש לא מלבד שיחזיקו בחלק מהארץ שלא זכיתם בו אלא גם חלק שזכיתם בו אתם וישבתם בו וצררו אתכם על חלק שאתם יושבים בו לומר קומו צאו ממנו, ופירוש תיבת על כדרך אומרו (כ' כ"ד) על אשר מריתם פי על אשר לא קדשתם (דברים לב נא):
בבניהו (מגילה שם) כתב 'כאשר' דמיתי, בכ"ף הדמיון.
