עיונים ברשי על התורה.pdfזה טופס בחינה. בהצלחה.
שאלות ותשובות עיונים ברש"י על התורה
ספר ויקרא
מדוע השתנה סדר הקרבנות בפרשת צו מסדר הקרבנות בפרשת ויקרא?
כתב על כך הרמב"ן (ויקרא ו, יח): "היה הציווי בסדר ויקרא: עולה ומנחה וזבח השלמים, והחטאת והאשם, כי בתחילה דיבר בקרבנות הנדבה, ואחרי כן בקרבנות החובה על חטא. אבל בכאן היה הביאור לעולה ולמנחה, ואחר כך בחטאת ואשם, כי רצה לבאר דיני קדשי קדשים, כי המשפט אחד להם, כמו שאמר במנחה: 'קדש קדשים היא כחטאת וכאשם' (ו, י), ואחרי כן יבאר דין קדשים קלים".
מדוע דווקא בפרשת ויקרא העדיפה התורה ללמדנו קודם את קרבנות הנדבה, ואילו בפרשת צו העדיפה התורה ללמד קודם את הקרבנות שהם קדשי קדשים?
אמר הכתוב בפרשת ויקרא (א, ב): 'דבר אל בני ישראל', כי שם יצוה בהבאת הקרבנות, וישראל מביאים אותם, וכאן אמר: 'צו את אהרן', כי ידבר במעשה הקרבנות, והכהנים יעשו אותם".
כוונת הרמב"ן היא שמבחינת המביא את הקרבן חשוב להדגיש יותר האם הוא מביא קרבן חובה או קרבן נדבה. מה שאין כן הכהן המקריב, חשוב לו יותר מהי דרגת קדושת הקרבן, כיון שקדשי קדשים שחיטתן בצפון, ואילו קדשים קלים שחיטתן בכל מקום בעזרה.
ספירת העומר
מה טעמה של מצוה זו? מה הענין לספור ולברך בכל יום על הספירה?
ההדגשה שבכל יום עוברים תהליך וקורה משהו- כל יום נספר.
האם כל המצוה היא רק הספירה, או שהיא מלמדת אותנו שעלינו לעשות דברים נוספים?
מדוע כתבה התורה "ממחרת השבת", ולא כתבה "ביום ששה עשר לחדש הזה"? כשם שאמרה לפני כן (בפסוקים ה-ו): "בחדש הראשון בארבעה עשר לחדש בין הערבים פסח לד'. ובחמשה עשר יום לחדש הזה חג המצות לד'"!
אלא שהסיבה שבגללה מתחילים לספור ביום זה היא שיום זה הוא היום הראשון לאחר השבת, שכבר רצינו לספור בה, אלא שלא ספרנו בה כדי שלא לערב שום דבר בשמחה של יציאת מצרים, אבל ממחרתה כבר אפשר לספור!
מדוע המצוה מתחילה ביום זה דווקא?
התשובה היא כי היום הראשון נתייחד כולו להזכרת הנס הגדול, והוא יציאת מצרים, שהוא אות ומופת בחידוש העולם ובהשגחת ד' על בני האדם, ואין לנו לערב בשמחתו ולהזכיר עמו שום ענין אחר, ועל כן נתקן החשבון מיום השני מיד.
מדוע תלתה התורה את הספירה בהבאת העומר?
לפי החינוך לא נצטוינו למנות מיום ראשון של פסח כדי שלא לערב שום דבר בשמחה של יציאת מצרים, והספירה היא לעומר מפני שלא ראוי למנות ליום שני של פסח, ולכן מונים למעשה הנעשה ביום זה.
הרי כתוב "תספרו חמשים יום", ומדוע אין אנו מונים אלא ארבעים ותשעה יום?
לפי החינוך ההשתוקקות היא ליום החמישים, אך את היום המיוחל עצמו לא סופרים!
מדוע ציוותה התורה לספור גם ימים וגם שבועות?
אם הספירה היא לקראת חג השבועות - מדוע הספירה עולה ואינה יורדת?
ישראל מרוב חיבה לקבלת התורה היו מונים בכל יום ויום ואומרים: 'הרי עבר יום אחד', ו'יום שני', וכן כולם, שהיה נראה בעיניהן זמן ארוך מתוך חיבתן הגדולה על הדבר. לכן הספירה נקבעה לדורות".
פרשת נשא
פרשת ברכת כהנים-בפרשת שמיני ברך אהרן את העם, אבל היתה זו מצוה לשעה, וכאן לדורות.ועוד שהיה ענין לצוות על ברכת כהנים אצלנו, בסמוך לחנוכת המשכן, כי במשכן ובמקדש מברכים בשם המפורש.
