הרב קסירר- דרכי לימוד באחרונים
שיעור ראשון
המבחן בסוף יהיה כנראה אמריקאי (לא בטוח).
מחלוקת מהר"ל ור"י מיגאש
רבי חיים אחיו של המהר"ל.
טענות רבי חיים על הרמ"א
הבדלים בין אשכנזים לספרדים.
שעת הדחק אצל הרמ"א
הלכתא כבתראי- האם זה כלל או הפוך מכלל
אחרי רבים להטות זה רק בבית דין?
שיטת הפלפול.
ביקורת המהר"ל על שיטת הפלפול נובעת מהעקרון הרוחני שהכל זה דבר ה' ולא משהו אנושי.
אוישברענגר- פלפול העוסק בייתור לשון ברש"י תוספות וכדומה.
נירענברג- אם התלמוד ידע מראש שיש שני ברייתות מדוע בתחילה הביא רק אחת ושאלה עליה ואחר כך מביאה ברייתא אחרת. אם המקשן כבר יודע מראש את שתי הברייתות מדוע אינו מקשה בין הברייתות מלכתחילה.
רעגענשבורג- אמורא שואל שאלה ולאחר שנענה מביא ברייתא לסתור את התגובה. מדוע הביא את הברייתא רק אחר כך אם כבר ידע אותה מראש?
שלשת אלה השל"ה כותב שמותר לפלפל אך כל השאר אסור.
שיעור רביעי
גר"א- תתהפך כחומר חותם- יחס בין פשט לדרש.
חסורי מחסרא והכי קתני- חמוק"י ירכיך- הכוונה שהתנא שרבי נקט כמותו אכן לא שייך אצלו חסורי מחסרא אלא שתנא שני שסובר אחרת נצטרך לומר חסורי מחסרא בדעתו.
שיעור חמישי
הגר"א מסביר משניות על פי הפשט אפילו נגד הגמרא. אך בפועל להלכה הוא כמובן לא חולק על הגמרא כי הסבר הגמרא הוא שנפסק להלכה.
הנצי"ב דומה לגר"א בכך שהוא מתעסק בכל חלקי התורה ולא רק בגמרא.
הנצי"ב אומר שישנם שני מקורות לתורה שבעל פה- האחד השראה שהיא דוגמת הנבואה והשני השכל והניתוח המדוייק והמעמיק. היחס בין החכמה לבין הנבואה נידון כבר בחז"ל- לא בשמים היא – האם אתה מוכן לקבל השראה או נבואה או בת קול משמים כדי לפסוק הלכה או שאתה עובד רק עם השכל. דנים בשות מן השמים האם לשמוע לו או לא. ההבדלים בין הרמב"ם לכוזרי גם קשורים- הרמב"ם סובר שאין שום קשר בין נביא לפוסק- אתה יכול להיות גם חכם וגם נביא אבל כשאתה עוסק בתורה אתה משאיר את הנבואה בצד. אם יבוא נביא ויאמר הלכה כדברי פלוני אנו נסקול אותו כנביא שקר. אבל לפי הכוזרי נביא יכול להכריע מתוך רוח הקודש, לפי הכוזרי נר חנוכה נקבע ברוח הקודש ובנבואה! ולפי הרמב"ם זה מדעתם של חכמים. ר' צדוק גם כותב שהנבואה מעורבת חזק בענייני פסיקת הלכה. רוח הקודש שבליבם. לפי הפרשנות הזאת חכם עדיף מנביא משום שחכם הוא גם נביא...
אגרות הראי"ה: שיטת הכוזרי שרוח הקודש מסייע להוראה דלא כהרמב"ם שמחלקם.
'לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל':
הכוזרי כותב שכל המצוות שחידשו חכמים הם חלק מאותה רוח הקודש ולכן אחרי הגלות אי אפשר לתקן מצוות ולברך עליהם. לכן בהכרח צריך לומר שכשאתה אומר וציוונו זה באמת ציוונו- ה' ציווה בעצמו כיון שהחכמים הם המשך של השראת הנבואה דרך הסנהדרין. הכוזרי שואל אותו: אם חכמים מוסיפים איך זה מסתדר עם 'לא תוסף עליו'- עונה החבר שזה איסור להמון אבל כל מי שהוא בשרשרת של הנבואה מותר להם להוסיף על התורה.
הרמב"ם חולק בכל תוקף על זה וסובר שנביא אינו יכול לחדש מצווה. וממילא 'אשר קדשנו במצוותיו וצונו' אין הכוונה שהקב"ה בעצמו ציוונו את המצוה דרבנן הזאת אלא הכוונה שהקב"ה ציוונו בלא תסור וממילא אנו מצווים להקשיב לחכמים. התורה היא מקור הסמכות לא מקור התוכן.
הנצי"ב בהעמק שאלה: כתוב בשבט לוי יורו משפטיך ליעקב וביהודה כתוב ומחוקק מבין רגליו. עיקר ההוראה בישראל למעשה הוא על ידי שבט לוי אבל כוחם היה להורות פי שעה ואין לו אלא מה שעיניו רואות. אבל לא הלכה לדורות. לעומתם שבט יהודה שיקול דעתם המציאו הכרעות מחותכות שאי אפשר לזוז מהם. מחוקק הוא מעיין וחופר במקום החכמה ומוציא ומלבן ההלכה.
ליהודה לא היה את הכוח של האינטואיציה אבל היה לו את הכוח של הבירור השכלי.
לכן שאול לא גלי מסכתא- לא ביאר את טעמיו כי זה משהו אינטואטיבי. אך דוד גלי מסכתא.
בגלות – במחשכים הושביני זה תלמוד בבלי- כלומר בגלות הסתתרה ההוראה לפי הנבואה ולכן יש צורך בפלופול חידוד שכלי כדי להעמיד את ההלכה. אחרי הגלות חכמי א"י היו קרובים לדרך הכהן וזה הירושלמי שמסביר הכל בקצרה ובסברה פשוטה. ואילו חכמי בבל באריכות ופלופול.
אחרי התלמוד- הגאונים המשיכו קצת את הצד הארץישראלי את הדרך הקצרה והפשוטה בסברא ישרה ובעלי התוספות לקחו את הצד הבבלי- הפלפול הארוך.
שלש דוגמאות להבחנה שבין חכמה ונבואה על פי הנצי"ב.
שיעור נוסף
ר' חיים ושיטת בריסק. הגרי"ד היה נכד של ר' חיים. פעם כשהיה פילם לפעמים היית מצלם תמונה והיית מצלם על אותו פילם והיה יוצא תמונה כפולה באותו מקום אם אתה רוצה לעמוד על שורש הדינים צריך לעשות הפרדה כי כל אחד מגיע ממקום אחר. צבי דינים.
הסבר אחד ששופך אור על כמה דינים- כדמוכח מהגמרא לגבי שוטה שסיבה אחת עדיפה על כמה סיבות.
חילוק ר' חיים על תפילת ערבית בין החפצא של התפילה לבין הגברא.
מטרת שיטת בריסק להפוך את כל עולם המצוות ל'מעשה מצוה' למשהו טכני- רצון ה' ולא לחלק מן החיים. (ובכך אפשר לרומם את החיים)
שיעור נוסף
ר' שמעון שקופ עוסק בלמה ובריסק עוסקים במה.
לפי ר' חיים מאמר ה' זה העניין לא העולם. אסתכל באורייתא וברא עלמא. רציחה היא דבר גרוע לא כי זה מחריב את העולם אלא כי זה מצוה. ובגלל שזה מצווה זה מחריב את העולם.
לפי ר' שמעון ישנה סברא.
ר' שמעון מביא מחלוקת רמב"ם ורמב"ן האם התוקף למצות דרבנן הוא מדאורייתא או מדרבנן. ובדעת הרמב"ן מבאר שהתוקף הוא מסברא. ומבאר שגם החיוב לשמוע לדברי תורה הוא מצד משפט השכל. כל עבודת ה' מבוססת על השכל וההכרה. הרב שלמה הפישר אומר על זה שאלו דברים שאסור לשומען.
