הוראת תושב"ע/ הרב זרח נובוגרצקי
סוגיית שבועת מודה במקצת.
דאמר רבה מפני מה אמרה תורה מודה מקצת הטענה יישבע? חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו. והאי בכוליה בעי דנכפריה והאי דלא כפריה משום דאין אדם מעיז פניו.
לפי רש"י השאלה היא לא סתם למה חייבו שבועה אלא למה חייבו שבועה הרי יש סיבה לפטור! שהוא כמשיב אבידה. אדם שמשיב אבידה אנחנו לא נדרוש ממנו להישבע שאין יותר כסף. על זה שואלת הגמרא לפי רש"י- כל אדם שמודה במקצת הוא כמו משיב אבידה! לכן רש"י מדמה את המיגו של מודה במקצת כמיגו משודרג. רש"י מסביר ששאלת הגמרא היא לא מה הסיבה של חיוב שבוע אלא למה חייבו אותו הרי יש סיבה לפטור אותו מיגו שהיה יכול לכפור בהכל. אצל משיב אבידה זה מיגו משודרג כי הוא היה יכול לשמור את הכסף אצלו ולא לפנות בכלל אל המקבל.
השאלה היא למה רש"י נצרך להגיע למיגו מיוחד של משיב אבידה ולא הסתפק במיגו רגיל שהיה יכול לכפור בהכל.
הפני יהושע כותב יש לומר שרש"י סובר שמיגו רגיל לא פוטר משבועה. זה לא מספיק
מסקנה הלכתית: מיגו לא פוטר משבועה. למה? הסברא היא כשאני מטיל שבועה על מישו יש לי מציאות מסופקת ואני מטיל עליו שבועה. מטרת השבועה זה לברר מציאות מסופקת. חובת בירור. כשאתה בא עם מיגו מיגו זה לא רמה של בירור. יכולת לכפור בהכל ולא כפרת אבל לא בררת את האמת. לכן זה לא יכול להיות תחליף לשבועה.
מיגו דמשיב אבידה הוא הרבה יותר טוב.
שיעור שני
תשובת הגמרא שמיגו דהעזה לא אמרינן. המיגו של מודה במקצת הוא לא תקין משום שהטענה שהיה יכול לטעון הייתה דורשת ממנו יותר העזה מאשר הטענה העכשוית.
חשוב שתהיה התייחסות לאיך התשובה עונה על השאלה. לא מספיק להסביר היטב את התשובה אלא צריך לחזור על השאלה ולהסביר איך התשובה עונה על השאלה.
כשאנו עוברים לתוספות זה כבר רמה ב'. כי זה לא נצרך להבנת פשט הגמרא. מה שאין כן רש"י, אפילו אם צריך להביא בשביל להבין אותו פני יהושע, זה עדיין רמה א'. זה הבנת הנקרא.
רמה ב:
כשתוספות אומר לי 'פירוש', זה אומר שתוספות לא הפך להיות פרשן של הפשט אלא יש סיבה שתוספות החליט לתת פירוש משלו. או שהוא בא לתת פירוש אחר ולשלול את פירוש רש"י או שהוא בא לתת הקדמה לשאלה שהוא בא לשאול.
תוספות אומר שיש לו מיגו שאי בעי כפר בכולו ואם התורה חייבה שבועה ולא מתחשבת במיגו הזה רואים שמיגו לא מקנה נאמנות לאדם. תוספות לא נצרך לשדרג את זה לרמה של משיב אבידה אלא השאלה היא פשוטה: יש לו מיגו הוא היה יכול לכפור בהכל ומיגו אמור לתת לו נאמנות אז למה הוא צריך שבועה?
אני מסכם את הסוגיה בכך שיש לנו מחלוקת הלכתית בין רש"י לתוספות האם מיגו רגיל פוטר משבועה או לא פוטר משבועה.
המחלוקת הזאת היא מחלוקת בין הפוסקים למשל הרא"ש כותב בשם הר"י מיגאש דלא אמרינן מיגו לאפטורי משבועה והרא"ש מקשה כיון דמיגו דאוריתא הוא מה לי ממון מה לי שבועה. למה המיגו מקנה לו נאמנות לגבי ממון ולא לגבי לפטור משבועה.
עכשיו צריך לשאול מה יסוד המחלוקת.
בהבנת מיגו: שני אנשים שרבים ביניהם ואין להם שום הוכחות. לאחד מהם יש מיגו- זה שיש לו את המיגו יקבל. זה שמיגו זה דבר מקובל מדאוריייתא אין ויכוח. יש ויכוח מה עומד מאחורי המיגו מה סברת המיגו. אפשר להבין את מיגו בשתי צורות:
כשהתורה אמרה מי שיש לו מיגו האם יש כאן בירור והוא נאמן. יש אפשרות להבין שזה לא כח נאמנות אלא כח טענה כלומר מי שיש לו מיגו זה לא אומר שהוא בירר לי שזה שלו רק עדים והוכחה זה נאמנות. אלא אם שני אנשים רבים על חפץ יש לבעל המיגו עדיפות על פני השני זה הופך אותו למוחזק בחפץ. לא שיש לי בירור. אני צריך להעדיף אחד מהשניים ואני משאיר אותו בידי המוחזק שזה בעל המיגו.
והנפק"מ למשל האם מיגו פוטר משבועה או לא. הרא"ש שאומר שמיגו אמור לפטור משבועה מבין שמיגו זה גדר של נאמנות. התורה אמרה שהוא נאמן. והר"י מיגאש שאומר שצריך שבועה טוען שהמיגו לא בירר את הספק. אני נשאר עם הספק לכן המיגו לא יכול לפטור משבועה.
רמה ג' מתאימה לכיתת בית מדרש. שמוציאים את החבר'ה החכמים ללימוד ברמה גבוהה יותר.
מיגו דהעזה לא אמרינן. לתפיסה הזאת יש סתירה ממקור אחר:
הנהו עיזי דאכלו חושלא בנהרדעא אתא מרי חושלא תפסינהו והוא קא טעין טובא.אמר אבוה דשמואל יכול לטעון עד כדי דמיהן דאי בעי אמר לקוחות הן בידי. הוא היה יכול לטעון העיזים בכלל לא שלך וממילא הוא היה יכול להשיג את הכסף בדרך אחרת ולכן נאמן בטענה עד גובה שווי העיזים. כך פסקה הגמרא. בא התוספות ומקשה הרי זה מיגו דהעזה.
הר"ן מתרץ ואומר מיגו דהעזה לא אמרינן זה לגבי שבועה, לפטור משבועה מיגו דהעזה לא אמרינן אבל לגבי ממון אמרינן.
הקצות שואל מה ההבדל.
הקובץ שיעורים עונה: מיגו דהעזה נשאר מיגו – מיגו רגיל זה נאמנות ובירור ומיגו דהעזה זה לא בירור אבל ודאי שהוא נשאר ברמה של מיגו כח טענה והופך אותו למוחזק.
סוגיית שניים אוחזין
רמה א' : למה לא צריכים להכריז על המציאה? רא"ש.
למה צריך לישבע על החצי שמודה חבירו? נמוק"י.
למה בזמן שיש להם עדים יחלוקו בלא שבועה? רש"ש.
רמה ב': מחלוקת רש"י רמב"ם אם בעינן מוחזקות או לא. לרש"י דווקא אוחזין. לרמב"ם גם עומדים בצד ערימת חיטים. התוספות והרא"ש כרש"י.
רמה ג': הבדלי לשון בין הרא"ש לתוספות: הרא"ש מתנסח שהאחיזה נותנת להם 'חשבינן ליה שהוא שלו'. לעומת התוספות שמתנסח 'דאנן סהדי', 'בודאי'.
מדין מה אני נותן למוחזק? אפשר להבין את זה בשתי צורות: גדר ודאי או גדר עדיפות.
שיעור סיכום:
למדנו איך מתייחסים לסוגיה. למה אני מתייחס במיוחד וכיצד מתייחסים ללימוד גמרא בעיון. הסוגיות שבחרנו זה היה בהתאם למטרה הנ"ל. הנושאים שבהם עסקנו:
הוראה זה לא עוד מקצוע. זה שליחות! זה משימה זה לבנות אנשים בתורה זה לבנות אנשים בדרך ארץ. מי שיבוא לחינוך כמו עוד מקצוע יישחק מאוד מהר.
המבחן יהיה על שלשה נושאים מתוך ה-6 הנ"ל.
המקורות שאליהם מתייחסות השאלות יהיו לפניכם במבחן. לכל השאלות היתה התייחסות מפורשת בשיעור. לא יהיו שאלות מתוחכמות.
בשניים מתוך שלשת הנושאים תהיה בחירה.
רשימת הנושאים שבמבחן: א. (הנושא הראשון) לימוד בסיסי גמרא רש"י ותוספות יהיו 2 סוגיות לבחירה. ב. מחלוקות במציאות. (כאן לא תהיה בחירה). ג. לימוד רש"י – על פרק אחד מ6 הנקודות הנ"ל יהיו 2 סוגיות לבחירה.). ד. לימוד התוספות- פרק אחד מהנושאים הנ"ל. גם כאן יהיו 2 סוגיות לבחירה.
מבנה השאלות- שאלות הבנה, שאלות התייחסות- 'למה תתייחס בהסבר התירוצים'? כלומר איזו הדגשה בהסברה מעבר למה שכתוב. מה השאלה לבירור שהית מעלה לאחר הצגת מחלוקת רש"י ותוספות? לא לכתוב את הבירור עצמו אלא רק מה השאלה שהיית מעלה.
