מושגים בהתפתחות רגשית אצל ילדים

מושגים בהתפתחות רגשית אצל ילדים/ד"ר יחיאל גרנביץ'

מודל העיגולים(יורי ברונפרנברנר) : לילד יש מעגלי השפעה המשפיעים על חייו. מעגלים אלו הולכים ומתרחבים.

• מיקרו-סיסטם: המעגל המשפחתי.
• השפעה ישירה: היחס של ההורים אל הילד.
• השפעה עקיפה: היחס של ההורים ביניהם ללא יחס ישיר לילד.
• אקסו-סיסטם: המעגל החברתי. כלומר, החברה שהילד הוא חלק ממנה. החברה בונה באדם מערכת מושגים שונה ביחס למציאות. לדוג': ההבדל בין מי שגדל בחברה ברמה סוציו אקונומית גבוהה למי שלא. בנוסף, הילד ילמד במוסדות המתאימים לחברה בה הוא גדל.
• מאקרו-סיסטם: המעגל המדיני. כלומר המעגל התרבותי שהילד גדל בו. לדוג': דמוקרטיה. מדינה מערבית. חברה הישגית.

תקופה קריטית בהתפתחות (הארלו, ספיץ): התפתחויות שצריכות להתפתח דווקא בגילאים מסויימים של הילד.

מזג (טמפרמנט):

• השפעה ישירה: מהירות הרגיעה, רמת המצוקה.
• השפעה עקיפה: ילד רגוע – סביבה רגועה, וכן להיפך.
• התאמה: כאשר ישנה התאמה בין הטמפרמנט של ההורה של הילד זה טוב. אם הפוך זה יוצר מתח בין הצדדים.

תיאוריית ההתקשרות (ג'ון בולבי):

הגדרה: ההתקשרות היא קיום קשר יציב עם אדם מסוים שאי אפשר להחליפו באחר כאשר הקשר הוא בעל משמעות. בקשר זה הפרט רוצה לשמור מגע עם האדם אליו נקשר, וכאשר נוצר ניתוק של הקשר שלא מרצון – נוצרת מצוקה.

הנחות יסוד:

• הילד צריך קרבה מצד עצמו, זהו צורך אנושי בסיסי.
• ההתקשרות בין הילד להורה תלויה גם בהורה ולא רק בילד.
• חלק מהמערך התוך נפשי של הילד מתעצב לאור הקשר שלו עם דמות ההתקשרות.
  כלומר, כאשר הילד גדל בהתקשרות טובה, הוריו מהווים לו בסיס בטוח. כאשר יש לילד על מה להישען ולאן לשוב הוא מקבל את הביטחון לבדוק את העולם לממש את הסקרנות שלו וממילא לצמוח, לפתח יכולות וכו'.
  בנוסף, איכות הקשר של ההורים עם הילד תשפיע על הקשר של הילד עם דמויות אחרות בחייו. הילד מפתח סגנון התקשרות איתו הוא יתבטא בכל סוגי הקשר שלו.

התכונות הדרושות למבוגר על מנת ליצור התקשרות טובה:

• רגישות: על ידה ניתן להבחין בצרכים של הילד, אפי' כאלה שצריכים אבחנה דקה. הילד מרגיש מובן, שיש לו קשר.
• נגישות: להיות עם הילד, בשביל הילד.
• עקביות: הרגישות והנגישות צריכים להיות עקביים ולא שישתנו כל הזמן.

המשך תאוריית ההתקשרות (מרי איינסוורת'): 

סגנונות התקשרות:

• בטוח: יש לילד על מה להישען ולאן לשוב הוא מקבל את הביטחון לבדוק את העולם לממש את הסקרנות שלו וממילא לצמוח, לפתח יכולות וכו'.
• חרד-נמנע: הילד קיבל טיפול לא רגיש. הילד הבין שההורים לא מבינים אותו לכן הוא לא מרגיש צורך לבטא זאת. מבפנים הוא חש מצוקות ככל ילד אחר, רק שהוא לא מבטא אותן.
• חרד-אימבוולנטי: תוצר של חוסר עקביות בתקשורת. הילד לא יודע מתי הוא יענה לבקשתו, לכן הוא כל הזמן מנסה למשוך את תשומת הלב, הוא בוכה כל הזמן וכו'.
• ילד שהוא בעל סגנון התקשרות בטוח מצליח בחיים יותר מבחינת הרבה מאוד מדדים.
• סגנון ההתקשרות של האדם עם הוריו הופך להיות תכונה שקובעת את צורת ההתקשרות שלו עם החברה.
• ככל שאדם יעבד את החוויות השליליות שהיו לו בהתקשרות עם הוריו יש לו יותר סיכוי להשפיע ולשנות את סגנון ההתקשרות שלו עם אנשים אחרים. העיבוד יוצר סדר בין כל החוויות שהאדם עבר ונותן אפשרות לשנות את היחס לאנשים אחרים.

התקשרות לא-ל: חוקים נוצרים מצאו שסגנון ההתקשרות עם ההורים משפיע על ההתקשרות עם האל.

נערך מחקר ביחס לאוכלוסיה יהודית בנושא ונמצא התאמה ג"כ בין ההתקשרות עם ההורים וההתקשרות עם הקב"ה.

תיאוריית השלבים הפסיכו-חברתית (אריקסון):

ההתפתחות נגרמת מגורמים תוך נפשיים ומגורמים חיצוניים כגון הורים ומורים וכדו'.

בכל שלב בחיי האדם ישנו קונפליקט, וע"י שהאדם מתגבר על הקונפליקט הוא מרוויח את הערך הפסיכולוגי הטמון בקונפליקט.

 פסיכו-אנליזה(פרויד):

מודל א': המודל אנרגטי – מודל הדחף:

לכל אדם יש אנרגיה בסיסית שמניעה אותו. נוצר לחץ באדם, אי אפשר לשאת אותו, ולכן האדם צריך לפרוק אותו. כאשר הלחץ נפרק – חשים עונג.
אי אפשר לא לפרוק את הדחף, בסוף הוא יהיה חייב לצאת. ובנוסף, אם מנסים לעצור את הדחף לטווח ארוך -  זה יוצר נזקים. אך בנוגע לטווחים קצרים – ניתן לדחוק את הדחף עד שתהיה אפשרות לפורקו. בנוסף, דחף יכול לעבור טרנספורמציה – שינוי צורה. אפשר לפרוק את הדחף בצורה אחרת לגמרי מהדחף המקורי.
הדחפים לפי פרויד הם המיניות(=החיים) והמוות(=ההרס).

מודל ב': המודל הטופו-גרפי: 

נפש האדם בנויה בגבהים. בקצה של הנפש נמצא המודע. מתחתיו – הפרה-מודע (קדם מודע). וביסוד הנפש – הלא מודע.
רק חלק מאוד קטן של הנפש הוא במודע. רוב חיי הנפש של האדם מתנהלים ללא שאנו מודעים לכך.
מודע: דברים שנמצאים עכשיו במודעות שלנו.
פרה מודע: דברים שאדם יכול להוציא למודע כשהוא יצטרך. ניתן להגיע לזה במודעות.
הלא מודע: הדברים שהנפש לא רוצה שיעלו למודעות, מפני שהם מאיימים על הנפש, הם מביכים. הנטייה למיניות ולהרס. האדם לעולם לא יהיה מודע לכל מה שנמצא בלא מודע אצלו.

מודל ג': המודל הדינאמי: דינמו =תנועה. הנפש נמצאת בתנועתיות מתמדת, שואפת להציף את הלא מודע למודע. הדרך הנכונה לפעול ביחס לדינמיות שיש בנפש היא לפרוק את הדחפים שנמצאים בלא מודע בצורה אחרת, במעין פשרה על מנת לאפשר את התנועה. כי לא לפרוק אי אפשר, ולפרוק בצורה המקורית גם אי אפשר (החברה האנושית לא תוכל להתקיים בכאוס מוחלט).
מתי הלא מודע מצליח לפרוץ למודע? כאשר אין שמירה של המודע כגון בחלומות או בהיסח הדעת כאשר האדם אומר דבר שהוא לא התכוון לאומרו ('טעות פרוידיאנית'). כאשר מצליחים להגיע למה שנמצא בלא מודע ניתן לפתור את הבעיה האמיתית שקיימת בנפש האדם.

מודל ד': המודל המבני:

איד: בו יושבים כל הדחפים שלנו, ללא קשר לחשבון המוסרי. אינו תלוי בחינוך או בחברה בה אדם חי.

סופר אגו: שם נמצא המוסר בנפש, המצפון שלנו. הסופר אגו נרכש מן החוץ - מהחברה ומהחינוך.

אגו: מאזן בין האגו לסופר אגו. תפקידו למצוא פשרות טובות על מנת לפרוק את הדחפים שבאיד בצורה שתתקבל על הסופר-אגו.

כאשר ישנה מחלה זה משום שהאגו אינו דומיננטי, הנפש לא פורקת את הדחפים שלה בצורה מאוזנת ולכן מתפרצת מחלה.

מנגנוני הגנה: 

• השלכה: השלכת הדחפים הבעייתים על מישהו אחר. בכך אני מרגיש בנוח לפרוק את הדחף שלי. דוג': זה הוא ששונא אותי, אני לא שונא אותו.
• רציונאליזציה: מציאת הצדקה הגיונית לפרוק את הדחף. דוג': מציאת מקור בתורה להכות מישהו.
• היפוך תגובה: האדם לוקח את הדחף השלילי ומבטא אותה בצורה חיובית כגון אדם שהרגיש שהוא עומד להכות את בנו מיד הוא חיבק אותו, אך זה לא נבע מאהבה.
• התקה: אדם מעביר את הדחף שיש לו על פלוני ביחס לאלמוני. דוג': אדם שכועס על הבוס והוא פורק זאת על בנו בלי שעשה משהו המצדיק התפרצות כזו.
• הכחשה: סירוב לקבל את המציאות הלא נעימה. הסערה הפנימית מתפרקת בהכחשה.
• הדחקה: דוחה את הדחף אך לא מתעלם מקיומו. דוג': "מתי שהוא אטפל בזה".
• סובלימציה(עידון): לקחת את הדחף הגולמי, חייתי ולפרוק אותו בצורה מעודנת. דוג': דחף לאלימות – שיהיה שוחט או מוהל.

ספרציה-אנדיבידואציה (מאהלר):

תיאור תהליך ההיפרדות של התינוק מהאם. כאשר תינוק נולד הוא חלק מן האם ובמהלך השנים הראשונות לחייו הוא עובר תהליך שעוזר לו להבין שהוא משהו מצד עצמו. תהליך ההתפתחות הוא פיזיולוגי-ביולוגי ונפשי-קוגנטיבי כאחד. הם קשורים זה בזה ומשפיעים זה על זה.

תהליך ההיפרדות מתחלק לשישה חלקים: השניים הראשונים הם השלבים המקדימים בהם עדיין אין נפרדות.

•  השלב האוטיסטי הנורמאלי (0-חודש): אוטיזם היא בעיית תקשורת. כאילו האדם לכוד באיזו בועה. בתחילת חייו התינוק חי ג"כ בצורה זו. חוש השמיעה והראיה שלו אינם מפותחים כלל. הוא לא מבין שהוא נולד בכלל. החוויות היחידות שלו הם כאשר הוא מרגיש לא נעים ונעים.
• השלב הסמביוטי (1-5 חודשים): סימביוזה בביולוגיה פירושו קשר צמוד בין דברים נפרדים בעלי תלות הדדית. הם זקוקים זה לזה כדי לשרוד. הילד חווה אותו ואת אמו כישות אחת אך נפרדת ממנו. אמו היא כמו היד הארוכה שלו. גם האמא נכנסת למצב זה בצורה לא מודעת. היא במכווננות גבוהה מאוד לתינוק ושאר האנשים בעדיפות נמוכה יותר.
  אם הילד לא מצליח לפתח תהליך נפרדות בהדרגתיות הוא גדל לתוך עולם מפורק וחסר פשר. דבר זה עלול ליצור בעיות נפשיות רבות.
• הבחנה (6-10 חודשים): הילד מבין שהוא ואמא זה לא דבר אחד. לכן הוא מנסה להכיר אותה. הןא עושה כל הזמן דברים שגורמים לו להבחין שיש פה שניים. בגלל שהוא מבין זאת אז מתחילה 'מצוקת זרים'. כי הוא מסוגל להבחין מי קרוב ומי לא. מצד האימהות חשוב שיתנו לו לזחול ולהתרחק מהן – הוא זקוק לכך להתפתחותו.
• אימון (10-15 חודשים): הילד מלא סקרנות לבחון את העולם ואת היכולות שלו בו לבד. הצורך בהורים הוא רק כבסיס לתדלוק: לאוכל ואהבה. אך לאחר שהוא קיבל אותם הוא חוזר לשחק. האבות (שהם הישגיים יותר) יאמנו את הילד להצלחה. אימון זה עוזר לפיתוח היכולות של הילד וממילא לתהליך האינבידואציה, הילד חש שיש לו כוחות ויכולות מצד עצמו.
• התקרבות מחדש (15-24 חודשים): הילד בקונפליקט. מצד אחד הוא רוצה להכיר את העולם אך מצד שני הוא רוצה לחזור להיות קרוב לאמא. הילד הבין שהוא בסה"כ עדיין ילד קטן וחלש. ולכן הוא רוצה להתקרב למישהו גדול שיעניק לו תחושה של כח וביטחון. הילד מבין שמה שהיה לא יהיה והוא רוצה לחזור לחיבור עם אמא. הוא לא יודע מה הגבול של המרחק שהוא יתפוס מאמא שלו לכן הוא במעין חרדה. הביטוי לכך יהיה בהתנהגויות סותרות של הילד. לפעמים רוצה לאכול לבד לפעמים רוצה שיאכילו אותו וכדו'. צריך לאפשר לו להתנהל בסתירה הזאת על מנת שירגיש בטוח שההורים לא יעזבו אותו ואז הוא ירגע ויעבור לשלב הבא.
• גיבוש עצמי דרך קביעות אובייקט רגשית (2-3 שנים): קביעות אובייקט פירושו הידיעה שהחפץ קיים למרות שאינני רואה אותו. פה אנו מדברים על קביעות אובייקט מבחינה רגשית. למרות שאמא לא לידי אני יודע שהיא קיימת ושהיא תדאג לי. יש לו בתוך עולמו הפנימי – אמא ואבא. הוא מסוגל לדבר בתוכו עם הדמויות ההוריות. כלומר הוא יודע מה הם יגידו לו. הטמעת הדמויות ההוריות מאפשרת רוגע גם כאשר הילד לא לידם.

התפתחות המוסריות (פיאז'ה): 

• שיפוט הטרו-נומי (עד גיל 7): מקור המוסר הוא חיצוני ולכן אי אפשר לקבל שינוי. המדד למוסר הוא על פי התוצאות ולא על פי הכוונות.
• שיפוט אוטו-נומי (מגיל 7 ומעלה): מקור המוסר הוא פנימי אני מייצר את החוק ולכן הוא יחסי, ביחס למציאות. המדד למוסר הוא על פי הכוונה של העושה.

ויניקוט:

תנאים מהותיים להתפתחות הילד:

• סביבה מחזיקה: לסביבה יש תפקיד חשוב בהתפתחות האדם. כאשר הסביבה דואגת לצרכים הפיזיים של הילד (מזון, חום וכדו') יש לו אפשרות להתפתח מבחינה נפשית. כאשר נפש הילד טרודה בעצם הקיום אין לה אפשרות להתפתח מפני משום שהיא טרודה בקיום הפיזי.
• אם טובה דיה: אמא שואפת להיות מושלמת בדאגתה לילד. אך לפעמים היא נכשלת. מציאות זו מועילה לילד משום שהחיים גם כן לא מושלמים. על ידי התסכולים שהוא חווה הוא לומד דחיית סיפוקים.

תפקידי האם טובה דיה:

• שיקוף: לשקף לילד את רגשותיו מבלי לערב את רגשותינו. לתת לילד הד של רגשותיו.
• התועלת בשיקוף: 
  1. עוזרים לו להבין מה הוא מרגיש. הילד לא בהכרח מבין שמה שהוא מרגיש עכשיו זה כעס.
  2. הילד מרגיש מובן. זה מרגיע את הילד.
  3. בסיס לתקשורת. הילד שידר משהו ואני קיבלתי. נבנית אצל הילד מודעות לתקשורת בינאישית.
• הבניה: נותנים מושגים ותחושות לחיי הרגש של הילד. אנחנו עוזרים לילד לתת שמות לרגשות.
• התועלת בהבניה: 
  1. אנחנו נותנים לילד מושגים על מנת שהוא יוכל לבנות את חיי הנפש שלו. לדוג': אתה חש רגשות סותרים או נותנים שמות לרגשות עדינים יותר כמו מבוכה, בלבול וכדו'.
  2. אנו נותנים גבולות לעוצמת הרגש. אנחנו מלמדים אותו מה היא עוצמת הרגש המתאימה לכל סיטואציה. לדוג': אח שהרביץ לו, לגיטימי לכעוס אך לא להפוך את הבית.
• החזקה: ההחזקה מתבטאת כשהילד ממש קטן בצורה פיזית. וכשהוא גדל בצורה מילולית, "אנחנו דואגים לך" וכדו'. ההחזקה יוצרת בילדת תחושת יציבות, של טיפול ודאגה לשלומו. ההחזקה מתבטאת גם בהצבת גבולות. על ידי הגבולות הילד מרגיש שמי מחזיק אותו הוא באמת חזק. וזה מעניק לו את היציבות והרוגע. מצד שני ההחזקה צריכה ג"כ להתבטא בגמישות בכללים, שהרי צריך שיחזיקו את הילד על פי מה שמתאים לאישיותו.
• עצמי אמיתי: תוצאה של סביבה מחזיקה ואם טובה דיה. הילד יודע מי הוא, יזהה את חיי הרגש שלו, קשור לעצמו.
• עצמי כוזב: כאשר לילד לא הייתה סביבה מחזיקה ואם טובה דיה. הגורם מרכזי לכך הוא שיקוף לא טוב. הילד מתרגל שאין לייחס חשיבות לרגשות, העיקר ההתנהגות. הוא לא מבטא את עולמו, לכן לא באמת טוב לו.
• זה בסדר שיש עצמי כוזב שמשתמשים בו לפעמים. אדם לא צריך לשתף כל אחד ברגשותיו. הבעיה היא כאשר אדם מדחיק את רגשותיו ולא נותן להם מקום כלל.
• הרחבה: עצמי אמיתי-עצמי כוזב: בתחילת חייו הילד חווה רק את עולמו הפנימי. קר לו, חם לו. עם הזמן הוא נהיה מודע לכך שיש עולם חיצוני. התסכולים גורמים לו להבחין בכך שיש עוד משהו בעולם. התסכולים גורמים לילד לפגוש את החיצוניות. האדם הבריא מבין שיש מציאות פנימית ומציאות חיצונית. כאשר הילד חווה הרבה תסכולים הוא מתרכז רק בחוץ כי התסכולים מחייבים אותו למצוא פיתרון בחוץ. דבר זה מונע ממנו לתת מקום לעולם הפנימי שלו ולבסוף מביא לחוסר יכולת להתעסק בעולם הפנימי.
  
  
•  
  • מושקעות אימהית ראשונה: השלב הראשון בחייו של התינוק בו האמא נכנסת למושקעות גדולה, לקשר גבוה לתינוק. האמא גם כן לא השלימה אם כך שהתינוק אינו חלק ממנה. לכן היא משקיעה בו כל כך הרבה. קבלת הפנים החמה שהתינוק מקבל בבואו לעולם מועילה מאוד להתפתחותו.

קוהוט: