סמינר דידקטי בתנ"ך

הרב יעקב עשהאל – סמינר דידקטי בתנ"ך

הבעיה: חוסר שייכות ללימוד תנ"ך.

טענה: לא זו הבעיה, זוהי רק תוצאה.

מלבי"ם: "חנוך לנער על פי דרכו" – נטיית הנפש והחשק הטבעי שלו (ברמה החיובית כמובן)

חוסר שייכות יכול לנבוע מכמה וכמה סיבות:

• חוסר הבנה של לשון המקרא /לשון המשנה /לשון העברית המודרנית: תרגום לפי השפה הרגילה לו, ואח"כ יש שיבושים גדולים (דוג': כי ימצא בקרבך חלל. ולא ענו העם אותו דבר (אליהו בהר הכרמל) ).
• הבנת הרקע (מגילת אסתר או ספר במדבר..). לא בכל דבר צריך להשתמש בהיסטוריה ובגאוגרפיה, יש להזהר מלהשתעבד להם.

חוסר עניין:

• הרבה פעמים זה תוצאה של חוסר השייכות, וככל שנקנה לכיתה יותר כלים ללימוד, כך השייכות תגדל, ואם זה יהיה שייך לעולמם – זה יעניין אותם! (מלבי"ם). מורה יכול במו ידיו לגרום לכיתה להיות מנותקת.
• המורה לא שייך לעולמם של התלמידים!
• 'מעגלי קסם' (מילכודיים מעגליים) – זה נכון מאד בהמון מעגלים בחיים, סופת הטורנדו מתדלקת את עצמה! כדי לשבור אותם צריך להבין אותם טוב תחילה.
• דוג':
• (התלמידים מצפים לקבל הבנה מהמורים שלהם לקושי שלהם ללמוד:) "אוף, כמה רע לנו כאן"!
• (המורה מצפה שיקשיבו לשיעור שהוא טרח והכין לפרטים, לא מבין למה אין שום שיתוף פעולה, ומנסה בכל זאת למצוא דרך להעביר:)
• (התלמידים מרגישים את הלחץ ומנסים למצוא מוצא, טיסנים עפים באוויר..)
• (המורה מפרש את זה כמלחמה נגדו ומגדיל ווליום)
• (התלמידים מחזירים מתקפה השערה)
• (אין עם מי לדבר!)
• (אז נדבר בינינו לבין עצמינו)
• (צעקות: שקט! תקשיבו!)
• (סופסוף השיעור אטרקטיבי...)
• בלאגן.
• שבירת המעגל – אצל אישיות המורה פנימה: אני מנסה להכנס לראש שלהם. למצוקה שלהם. עושה שינוי בלתי צפוי, סוטה לסיפור נחמד, קטעי חינוך וכו' להתחבר לעולמם.
• התלמידים מיד קולטים: מה שמטריד את המורה זה אנחנו ולא הוא!
• מאמר של אברהם רון: "המורה- שחקן או במאי"? (כמה הוא משתף את הכיתה באמת)
• יש מורה שהוא פרונטלי 100% ואם לא יגמור את החומר הוא לא יצא מהשיעור, אך למעשה התלמידים לא איתו, סיכום ביניים אינו: "הבנתם"? אלא לבדוק מה למעשה הם הבינו. ואם הם לא יודעים להסביר מעצמם, אז הן לא הבינו. המטרה שלנו היא לתת לתלמיד כלים עצמאיים ללמוד כך שיוכל להשליך כלפי דברים אחרים.
• אם הרב בא עם כתובית על המצח "הפרק שאני מלמד כבר 20 שנה – אתמול התחדש לי בה פשט חדש!" – התלמידים יקראו אותה טוב מאד, ויתחילו לגלות עניין.
• בהכנת השיעור, עלינו לבדוק את 3 ה'חוסרים' האפשריים בתכני השיעור הנלמדים:
• חוסר שייכות/ ענין/ התמצאות(=שאינו מבין את השפה המדוברת כנ"ל)
• – המביאים ל: -
• רלוונטיות/ חידוש/ מטרה.
• אילו מיומנויות לימוד נשלב? – זהו כבר עניינו האישי של המורה לפי הבנתו.

מפת שיעור:

ישנה מפת מקרו כדוגמת 1:100,000

ויש מפת מיקרו כדוגמת 1:5000

לעיתים אנו קופצים 'ישר למים', ויש המון פרטים ולא תופסים בכלל איפה אנחנו נמצאים, ויש בעיה הפוכה שמרוב מבט כללי – לא נכנסים פנימה ברצינות לתוך עומקה של סוגיה. (דומה קצת לשאלת היחס בין לימוד הבקיאות והעיון).

לכן יש להגדיר 3 דברים:

• נקודת המוצא של הכיתה (רגשית, שכלית  -מה המושגים ברגע שלפני השיעור, אומרים להם)
• המטרה – אליה אני רוצה להביא את הכיתה.
• הדרך להשגת המטרות מנק' המוצא.

מטרה איננה 'לסיים פרק' או אפילו פסוק, אלא לחדש תוכן, ובזה להתמקד. זה ממילא יוצר את השייכות השאלה והעניין.

מפת המיקרו: העלאת השאלה והעמקה בה

מפת המקרו: הרחבת שדה הראייה והבנת המפרשים עפי"ז

ואז הנק' המקומית שהעמקנו בה, נותנת לנו מבט חדש ומאיר במקרו!

מטרות תוכן ומטרות מיומנות

יש להזהר ולהקדים את בסיס ההבנה הפשוטה בפרק, ורק אח"כ קושיות תוכן (קודם: מה, אח"כ: למה).

דוג': מכירת יוסף. בהוצאתו מהבור, לרשב"ם עשו זאת המדיינים. לרש"י האחים.

תחילת שיעור

מטרות התוכן: זמן קצוב וקצר.

מטרות מיומנות: 70% מהזמן

סיכום: חזק וממורכז. תחילת שיעור

• תרמילון מושגים: רשימת מושגים נצרכים להבנה בסיסית של התלמידים.
• לצאת מתוך הנחה שתלמידינו לא יודעים את המושגים הבסיסיים.
• אין לערבב בין תוכן לסגנון!  להתאים בין המנגינה וההטעמה הנכונה ובין התוכן.
• לא לחשוב כל השיעור איך להקל עליהם ולהוריד אליהם את התוכן. לא תצא מזה אהבה ללימוד. אדרבא, ההורדה הזו והשיעבוד לכלים הטכנולוגיים המודרניים עשויה להוביל לבעיות משמעת וחוסר עניין. יש ליצור אצל התלמידים את הענין, את הרצון למאמץ (החינוך הרוסי, בונה חריצות. האמריקאי, שהכל בו בא בקלות, בונה עצלות)
• סוגי קשרים: סיבה ותוצאה, שאלה ותשובה, תנאי ותוצאה, כלל ופרט (והיפוכם) – דוג': "וארשתיך לי לעולם.. בצדק ובמשפט - בחסד וברחמים : זה לא אותו הדבר, האם הגאולה מותנית במעשינו או לא? מי המדבר, אנחנו בינינו לבין עצמינו או הקב"ה אלינו, ואיך מסתדר פשט הפסוק?.. לעיתים התוצאה תהיה ברישא והסיבה – בסיפא: "אתה תבער הדם הנקי מקרבך (תוצאה) כי תעשה הישר בעיני ד' (סיבה, כי=כאשר)" – אם אתה תעשה כך, התוצאה היא שלא יהיו רוצחים! כי הרוצח יחשבן שזה לא יעבור חלק אלא יחקרו היטב מי הרוצח.(כך אב"ע, לעומת רש"י שהסביר את הקשר הפסוק באופן אחר וממילא בפרשנות אחרת).

הסיכום חייב להיות השורה התחתונה של השיעור: עם מה יצא התלמיד אחרי כל מהלך השיעור?

לכוון את הלימוד למטרה: איך ידע התלמיד כעת ללמוד רש"י בעצמו!

איפה היינו בתחילת השיעור ואיפה אנו נמצאים כעת, האם הגענו ליעד אותו הצבנו בתחילה?

מעבדות לחירות / הרב יעקב עשהאל

משימה: כתיבת חיבור 10 שורות, מה היה כשהייתי עבד, מה יהיה עכשיו כשאני יוצא לחירות, מה אני לעולם לא יסכים לעשות בתור בן חורין (לא אמשיך את הסבל שהיה לי..)

והנה קרבן פסח מלא בציוויים, שוב כביכול "משתלטים" לנו על הזמן, וגם קובעים לנו מה לעשות, איך ומה לאכול. הכל חוקים מדוייקים. צלי ולא מבושל (הקרבן כמות שהוא ללא תוספות.. בלילה בלבד, לא מחכים ל'עיתוי המתאים' הרבה מעכבים מכאן ועד מחר.. הדחיה היא עצלות, העצלות היא אנטי-חירותיות! לא חי – לא בוסרי. לא משאירים למחר ולא שוברים עצמות – מנהגי עניות. לצאת לחירות זה ענין לא קל! צריך הדרכה מפורטת ומדוייקת של תורה אחרת נשאר עבדים!

רמב"ם הל' חו"מ ח' ד': ומגביה המצה בידו ואומר מצה זו שאנו אוכלין על שם שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ - עד ש - נגלה עליהם הקדוש ברוך הוא וגאלם מיד שנאמר ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים וכו'

לכאורה היה צ"ל שזה לא הספיק להחמיץ מפני שזירזו אותם לצאת!

ספורנו-  "לחם עוני – לחם שהיו אוכלים בענים ושלא היה להם פנאי להשהות מפני הנוגשים האצים"

אבודרהם: "פירש הר"ר יהוסף האזובי בשם בן עזרא, שהיה שבוי בהודו והיו מאכילים אותו לחם מצה ולא נתנו לו לעולם חמץ. והטעם מפני שהוא קשה ואינו מתעכל במהרה כחמץ ויספיק ממנו מעט וכן היו עושים המצרים לישראל.

נחזור לחיבור... – האם היינו מסכימים שוב לאכול מצות בחירותינו???

עכשיו אנחנו מתחילים להבחין מהי התחדשות אמיתית ומהי מזוייפת, וכן חירות אמיתית ומזוייפת!

"עוגות מצות כי לא חמץ"...  –מבאר המלבי"ם שהם רצו שזה יחמיץ! אלא שלא הספיקה להם השעה. כלומר, כפי הנ"ל -  נגלה עליהם ממ"ה ודחק אותם ונחפזו ולא יכלו להמתין שיחמץ הבצק!

אתה יכול לנוח על חוף הים 'בסבבה' עם מוזיקה כזאת וכזאת, עם לבוש אופנתי כזה וכזה ומאכלים כאלה וכאלה... אבל אתה מקסימום נח, ואולי אתה עבד של אדון חדש. אבל אתה לא בן חורין!

ילקוט שמעוני: אין חירות ללא 3 יסודות שבפסוקים: זריזות (ולא עצלות. "לאמר - צא ואמור להם – מיד"), הקשבה וענוה ("צא ואמור להם – והשיבני" שהם מקבלים זאת) נאמנות (ולא זיופים ועקיפות עקומות – "לאמר – בקול שאתה שומע, בו אתה למד").