בס"ד
מה יצא לי מזה? רלוונטיות?
הרבה ידע ורקע
ארמית, שפה זרה.
רצפים ארוכים, דורש זכרון.
אין סימני פיסוק וניקוד.
אין הלכה פסוקה, ריבוי דעות.
הקשרים לנושאים רבים אחרים.
שפה 'חסרה'.
אפשר לטעות בין שפתנו לשפת הגמרא.
פירושים אחדים לאותו מונח.
בעיות באמונת חכמים.
יאוש מעיקרא – נושא שהתלמיד מתייאש ממנו כבר מתחילה. וגם המורה.
צורת הדף – עמוסה. ספר גדול ושמן..
בעיות של חיבור ליראת שמים.
חוויה מתמשכת של כשלון.
אגדתא - יוצרת הרבה שאלות ותהיות.
נראה שההלכות לא מסתדרות עם ההגיון
תירוצים דחוקים. דרשות שנראות מאולצות.
סדר הדורות מאוד חשוב להבנה.
בעידן הדיגיטל קשה להתרכז בשורות הגמרא.
דורש מיומנויות רבות.
שעות ארוכות , מתיש.
עד שמבינים משהו הגמרא הופכת הכל.
שמירת 'קשר' עם המשנה, ובסוגיות ארוכות – לאחוז קשר עם נקודות המוצא של הסוגיא.
הבנה 'בתוך הדף' הרבה פעמים תוקעת.
רמות שונות בכיתה.
תפיסת ה'היכי תימצי', מה המקרה המציאותי?
תמצות של הבעיות:
שיעור 1
דף גמרא בגופן לא מוכר.....
איך הרגשנו?
עד כמה הבנו?
כמה מוטיבציה היתה לנו להבין?
מה קורה לתלמידים המתקשים?
המסר המרכזי של תחילת השיעור: אותו דף גמרא יכול להוות אתגר לחלק מהתלמידים בכיתה ומקור לאיום לחלק אחר של התלמידים.
צבי אדר (המקצועות ההומאנסטיים בחינוך התיכון):
המקצוע העיקרי של החינוך הדתי בבית הספר הממלכתי דתי נושא אופי אנכרוניסטי מובהק. האבסורד הגדול שלו הוא שבעוד הוא חותר להקצות יותר ויותר זמן ללימודים דתיים, הרי הלימוד הדתי המובהק שלו – התלמוד, הנו למעשה חסר ערך שאינו תורם תרומה נכבדה לחינוך הצעיר ולהתפתחותו - לא מבחינה דתית ולא מבחינה אנושית. התלמוד הנו למעשה חסר ערך שאינו תורם תרומה נכבדה לחינוך הצעיר ולהתפתחותו לא מבחינה דתית ולא מבחינה אנושית כללית. אך חינוך זה אינו יכול להרשות לעצמו להודות בכך, ומבחינה זאת הוא בנוי על העמדת פנים. הוראת התלמוד נכשלת אך אסור להסיק מכך שום מסקנה. צריך להמשיך כאילו הכל בסדר ומשום כך חינוך זה בנוי על 'כאילו'. וזאת משום שאין הוא מעז לחשוב מחדש על אופיו ומשמעותו של לימוד התושב"ע.
הרמב"ם:
וכשמתו כל החכמים עליהם השלום, שהאחרון מהם היה רבינא ורב אשי והתלמוד כבר נגמר וכל אשר קם אחריו היתה תכלית כונתו וכל מאודו להבין דבריהם שכתבו בלבד.
הרב חיים נבון:
הדיון עצמו מלמד את צורת החשיבה והדיון של חז"ל. הגמרא מלאה דיונים של חכמהותורה, ודרה ניתן להכנס לעולם הגדול של התושב"ע ואף להיות שותף בו ביצירת סברות חדשות.
בלימוד הגמרא יש שילוב של נדיר של יצירתיות עם קבלת עול. לימוד גמרא ראשונים ואחרונים חושפת את התלמיד ליצירה אינטלקטואלית בעוצמה ואף מזמין אותו ליטול בה חלק. לצד זאת – תמיד הדיון מה הקב"ה מצווה אותנו לעשות. השילוב הזה של עוצמה וכניעה נותן ללימוד הגמרא קסם מיוחד והשפעה מיוחדת על האישיות.
סוגיא בקידושין 'כל מצוות הבן על האב'.
מדוע לא נכתב 'ישר' - כל מצוות האב על הבן?
מדוע לא נכתב מהן המצוות, ורק בגמרא הן מבוארות?
מדוע בגמרא אומר רבי יהודה 'מלמדו ליסטות' ולא אומר 'כאילו' מלמדו ליסטות.
איך מתחילים עם סוגיא זו?
ההתחלה היא בהקדמה על ענין החובות הדדיות בין הורים לילדים.
הורים – לחנך, לדאוג להם, ללמד תורה, להכין לחיים.
ילדים – כיבוד אב ואם ומוראם.
לשאול את הילדים:
מי חייב במצוות הילדים? תשובה: בנים ובנות.
מי חייב במצוות ההורים? תשובה צפויה: אבא ואמא.
להכניס את הילדים להבנה הפשוטה במשנה: כל מצוות הילדים על האב הבנים חייבים והנשים פטורות.
שאלה צפויה: מדוע הנשים פטורות, הן אינן חייבות בכיבוד אב?
זו אכן הוכחת הגמרא שלא יתכן שזה הפירוש במשנה.
בהוכחת הגמרא יש 'מדרש הלכה': לצורך ביאור המדרש יש צורך לכתוב את הפסוק על הלוח ולהדגיש את הבעייתיות בפסוק:
איש אמו ואביו תראו
בן לשון רבים
תראו הרי כאן שנים. כולל אשה.
[אם ישאלו: א"כ למה נכתב 'איש'. צריך לענות לו את התשובה של 'איש סיפק בידו' וכו'].
וא"כ לא שייכת ההבנה הפשוטה במשנה, שהרי ישנו פסוק מפורש לא כך.
לכן רב יהודה משנה את הפירוש במשנה: מדובר על מצוות המוטלות על ההורים [על האב].
מדוע שינה רבי יהודה הנשיא מהלשון הפשוטה?
כיון שלאחר מכן מבואר בברייתא שהן מצוות שמוטלות על הבן שהאב חייב לדאוג להן: למולו, ללמדו תורה, להשיאו אשה
וכן ב'כאילו' של רבי יהודה, לא אמר רבי יהודה 'כאילו' כדי להדגיש את חומרת הענין שזה לימוד ליסטות [מהצד המוסרי הוא גרם]. אך הגמרא מבקשת את ה'כאילו' כדי לומר ש'חוקית' אינו חייב מצד מלמדו ליסטות.
תבנית טובה ערובה למוצר המוגמר
סכמות קוגניטיביות
מבנה מנטאלי הכולל את מכלול הידע של אדם בנושא מסוים.
הסכמה הקוגניטיבית היא מבנה המורכב מכמה יחידות מידע ומערכת היחסים ביניהן.
הסכמה מאפשרת לארגן כמויות גדולות של ידע באופן יעיל.
הסכמה יוצרת באופן לא מודע מערכת ציפיות על סמך ידע מוקדם, על מנת להתמודד עם למידה חדשה.
הסכמה מאפשרת התמודדות עם הצפה של מידע וגירויים מהסביבה.
סכמה – יחידת ארגון מידע המשפיעה על הטמעת גירויים חדשים ועל הענקת פרשנות וכו'
סכמות חוסכות מאמץ מספקות וכו'
חשוב מאוד: וכו'
חשוב לדעת על מה אנו מדברים: דוגמת התוכן של דברים הקשורים להעפת עפיפונים בלי כותרת של 'העפת עפיפונים'.
מקרה: הדין:
הכשרתי מקצת נזקו חבתי בתשלומי נזקו כהכשר כל נזקו.
מקרה 1: חפר בור תשעה ובא אחר והשלימו לעשרה ונפל שמה שור או חמור. הדין הוא שהשני חייב בכל התשלום.
3 מרכיבים:
אומר
מקרה
דין
כאמד"ט – כותרת [נדיר], אומר [בדרך כלל], מקרה, דין [כמעט תמיד], טעם [נדיר].
ביצה שנולדה ביו"ט – מקרה.
בית שמאי אומרים – אומר.
תאכל – דין.
בית הלל – אומר.
לא תאכל – דין.
שאור – מקרה.
בכזית – דין.
חמץ – מקרה.
בככותבת – דין.
ובית הלל אומרים – אומר.
זה וזה – מקרה.
בכזית – דין.
וכו'.
סכמת הלכות חול המועד
דברים שאפילו ילד יבין שכאשר תאמר לו 'הלכות חול המועד' הוא יצפה שזה יהיה כלול:
מה מותר?
מה אסור?
מה צריך לעשות?
מה השוני בתפילות?
יש מצבים שהסכמה מתערערת, כגון: סכמת קילוף תפוז בסכין בצרה מסוימת. כאשר פתאום אין סכין התערערה הסכמה. ואז ישנן שתי אפשרויות, ניתן להתעקש ולהמשיך להתמודד בצורה אחרת בתוך הסכמה, וניתן לשנות לגמרי מחמת השינוי במצב.
פיאז'ה: התינוק נולד בלי סכמות. הסכמה המולדת הראשונה היא סכמת היניקה [איסטינקט].
לאט לאט מתפתחות סכמות שבנויות על ניסוי, אח"כ מתווספות סכמות על בסיס ידע.
שלבים בהתפתחות:
סכמה – תבנית.
הטמעה – הוספת ידע חדש שמסתדר עם הידע הקודם.
התאמה – להתאים את הידע החדש שאינו מתאים לידע הקודם, לידע הקודם [כוס קרטון היא כוס, אח"כ צריך להתאים את כוס הפלסטיק שאינו מתאים לכוס הקרטון, לכוס הקרטון].
ההתאמה נכנסת למוח חזק יותר, כיון שהיא נעשית בתהליך של קושיא/תירוץ. היה קשה ולכן זה לא התאים, לכן יש צורך לתרץ ולשנות סכמות קודמות.
מטה קוגניציה – חשיבה מעל החשיבה. דברים שהמוח קולט אותם לבד.
תלמיד שלומד משנה או גמרא קולט את התבנית אך אינו חושב על איך הוא הוא הגיע לתוצאות, אינו מפעיל מטה קוגניציה. ילד שאינו מתקשה יזרום עם זה וירוץ עם התבנית. אך ילד מתקשה צריך להפעיל לו את המטה קוגניציה [הוראה מתחשבת].
לכן כאמד"ט חשובה מאוד לילד המתקשה. ללמדו את התבנית.
אמצעים מתודיים להוראת סיפור יציאת מצרים בליל הסדר של בעלי ההגדה:
סכמות:
גנות ושבח – עבדים, בני חורין/עבודה זרה, קרבנו.
סימני הסדר – המבנה הוא שכאשר מגיע סימן עושים משהו.
ערעור סכמות – לעשות שינויים כדי לעורר שאלות. שאלות ותשובות.
דרשת הפסוקים – מילה/מילים ואח"כ דרשה.
4 כוסות.
תחרותיות.
תגמול (קליות ואגוזים).
שירה, הצגות.
קריאה בסבב.
הזדרזות לקידוש.
שיעור אחרי פסח:
בית שמאי ובית הלל [אבות דרבי נתן]: בית שמאי – ישנה רק לחכם, עניו, בן אבות, עשיר. בית הלל – ישנה לכל אדם, שהרי הרבה פושעים היו לישראל ונהפכו ללומדים.
לפי בית הלל אכן צריך ללמד לכולם, אך צריך שהמלמד יתאם עצמו כדי שיוכל לדבר לכולם.
מיומנויות הוראת שפה זרה ויישומן בהוראת קודש:
מונחים מקצועיים/שפה זרה.
מה כוללת רכישה שפה זרה?
אוצר מילים – מונחים, מושגים.
דקדוק – סדר מילים במשפט ובניית משפט.
הגייה נכונה.
מורפולוגיה – מבנה המילה, שורש + תחיליות וסופיות [אמרינן/דאמרינן] [אזלינן, יתבינן, אכלינן וכו']. [אזלי, אכלי, וכו' – האות י' היא במקום 'ים' בעברית - הולכים, אוכלים].
שפה וסלנג.
משמעות כפולה – מילים היכולות לשמש לשתי פנים.
מילים דומות – 'אין' בעברית ו'אין' בארמית.
תרבות – ללמד את ההקשר התרבותי.
ריתמוס – הנגנה, מלעיל מלרע וכו'.
עמדות ומוטיבציה או רתיעה – היחס של המורה והתלמידים לחשיבות הנלמד, לעיתים הרמה יותר מידי גבוהה והתלמיד מקבל רתיעה מהשפה.
אוצר מילים:
דיון בשני שלבים על השיר חד גדיא:
אין ה"א הידיעה – ואתא קודשא בריך הוא. אותיות מתחלפות – תורא [ת/ש]. מיא – המ"ם האחרונה של 'מים' היא נחשלת וחלשה.
חשיפה לשפה: קלט-פלט
עלון 'לישנא דגמרא': סיפור בארמית, שעשועון בארמית, וכו'.
תחום רכישת הקריאה בשפה שנייה, עוסק רבות בנושא אוצר המילים המינימלי הדרוש להצלחה בהבנת הנקרא. חרף חוסר הסכמה בנושא זה קובעים מחקרים רבים כי דרוש ידע של רוב מילות הטקסט כדי להשיג הבנה מספקת של תוכנו.
גישה אחרת: רכישת אוצר מילים תוך כדי קריאה. האוצר מתפתח יחד עם יכולת הקריאה. שני האלמנטים מזינים זה את זה.
בכל מקרה חשיבותו של אוצר המלים היא ברורה.
ישנן אפשריות רבות ללמד אוצר מילים.
לימוד אוצר מילים חייב להתרחש בתוך הקשר של משמעות ומתוך חוויית למידה וחומר הלימוד השוטף.
משנת המפקיד
כל החלק הראשון של המשנה יקרא 'מקרה', כיון שפרטי הדינים שבמקרה [משלם תשלומי כפל/משלם תשלומי ארבעה וחמשה] אינם הדין של המשנה כאן אלא הקדמה/רקע [שמוגדר כמקרה] שבתוכה יש פרטי דינים. כי הנדון במשנה הוא 'למי משלם?' ולכן יש כאן שני מקרים: 1) למי משלם, למי שהפקדון אצלו. 2) למי משלם, לבעל הפקדון.
ארמית | תרגום | מחסן מילים |
למתני | צריך אותם | |
צריכי | הייתי אומר | |
דאי תנא | מרובה | |
הוה אמינא | להכניסה | |
כפילא | להוציאה | |
דנפיש | לשנות במשנה | |
לעיולה | שאם כתב במשנה | |
לאפוקה | כפל |
הילד ממלא את התרגום שהוא מכיר או מנחש, ומוחק כל מילה שתרגם ממחסן המילים.
המילים שלא תורגמו כדאי לעודד ניחוש לפי שליפה ולכוון את הילד.
מתחילים ללמוד את הגמרא: הדף על הגמרא, כך מונחים לפני הילד המילים עם תרגומם.
אם המילים רבות מידי, כדאי לגלות כמה מילים מראש וכן כשהמילים קשות מידי [פשוט לכתוב אותם מראש בתוך הטבלה]. כמו כן אם יש רש"י על מילה מסויימת שהיא קשה ניתן לכתוב 'רש"י' במקום לגלותה.
המקור: הרב חיים אפרתי, ספר 'יגעת ומצאת'.
אנחנו ממש מחכים ועושים ענין מהציפייה למשפט שכולו כתוב בארמית.
תחילה נתרגם לפי ניחוש:
סתמא דמילתא:
סתם הדבר:
שבחא דאתא מעלמא עביד איניש דמקני.
שבח שבא מהעולם עשו אדם שמקנה.
שבחא דמגופה לא עביד איניש דמקני
שבח שמגוף הדבר לא עשוי אדם שמקנה.
יתרונות: ראשית, זה הופך איום לאתגר. העשרת אוצר המילים בבת אחת.
יתרון נוסף מרכזי: יש כאן מסר סמוי שרוב המשפטים אינם ארמית בלבד.
עמוד ראשון של המניח:
הכנת השיעור:
אוצר מילים
יסודות תושב"ע פרשנות והיסק
מושגי תוכן מבנה
חינוך, ערכים
מדות ויראת שמים
המשולש הכחול: בסיסי. הכתום: משני.
מושגי תוכן:
רה"ר, פטור, חייב, אין לו אלא שכרו, נפק"מ למקח וממכר, זיל בתר רובא.
מושג התוכן של 'אין לו אלא שכרו' בסיפור של היין והדבש – בעל הדבש פטור מלשלם על היין – זה מעלה תהיות, לכן צריך להכניס את ענין דין/לפנים משורת הדין.
מבנה:
יסודות תושב"ע:
התנא שומר על אחידות לשונית.
דרך התנא ללמד מילתא אגב אורחיה.
[פתח בכד וסיים בחבית
היינו כד היינו חבית
נפקא מינה]
המניח (כז:)
מבנה:
הסבר ל'איידי': מדוע לא אמר התנא את 'ונתקל בה' רק בסיפא?
יסוד תושב"ע: התנא נקט לשון שיהיה ניתן לזכור אותו בקלות על פה. במשנה זו אם לא היה נכתב ברישא 'ונתקל בה' הה צריך לשנות את המקרה בסיפא [ואם נתקל ושברה והוזק בה – 3 פעלים חדשים] וזה מקשה על הזכרון כי יש כאן שני סיפורים במקום אחד.
בשיעור חשוב להגיע להיסק: הבאת הרמב"ם על הסוגיא.
המניח (כז:) [מ'שלח ליה']:
'עביד איניש דינא לנפשיה'
מבנה:
שאלת רב חסדא לרב נחמן על מקרה ספציפי על סמך ידיעה קודמת בהלכות תשלומי בושת על הכאה.
רב נחמן מבין שהוא שואל בתור דיין ויש אן תובע ונתבע, ולכן שואל אותו: איך אתה דן דיני קנסות בבבל? כנראה שיש כאן איזה סיפור.
רב חסדא שולח לו את הסיפור כמות שהו.
רב נחמן שולח לו: היה צריך להכותו מאה מכות. ואפילו למ"ד 'לא עביד איניש דינא לנפשיה'.
העורך מביא את הדיון של 'עביד איניש דינא לנפשיה'.
יסודות תושב"ע: רב נחמן הלכה כמותו [גדול דייני בבל בדור השני-שלישי של האמוראים] ולכן שאלו רב חסדא.
לפעמים הגמרא מתחילה סוגיה שהקשר בינה לבין המשנה מתגלה רק בהמשך.
אוצר מילים: הקטע רווי ארמית. צריך לזה טיפול מיוחד.
מושגי תוכן: בושת [חמשה תשלומים], לרכובה שלש וכו' – תשלום הבושת הוא לפי הבושה, קנסא, לא מגבים בבבל [איננו מענישים אלא גובים תשלום], עביד איניש דינא לנפשיה, במקום פסידא עביד איניש דינא לנפשיה.
5 דקות ראשונות
איך אנו דואגים לכך שכל התלמידים מבינים על מה השיעור עוסק?
פתיחת שיעור בדרמטיות יתר אינה טובה. בפרט לילדי ביית קשב וריכוז שנשארים תקועים בפתיחה הדרמטית.
התמקדות בחלשים בלבד בתחילת השיעור תגרום לתלמידים החזקים בשיעורים הבאים לא להקשיב בתחילת השיעור. הם מסיקים: תחילת השיעור אינה בשבילי.
פתרון:
להעמיד את המקרה בתחילת השיעור [כל אוקימתא בפני עצמה חשוב להעמיד את המקרה מול עיני התלמידים].
ניתן לעשות זאת ע"י שנגרום לתלמידים להחיות בתוך הכיתה את התובע והנתבע וסיפור המקרה ע"י התלמידים [מתייחס למשל ל'המניח את הכד ברה"ר ובא אחר ונתקל וכו'].
חילוק – לומד את הברייתא/הגמרא בפני עצמה.
אפיון – למה הגמרא הביאה את הנ"ל?
קישור – איך הכל נקשר לסוגיא אחת?
כאשר הגמרא מקשה מברייתא לברייתא קודם לחלק ביניהם ולהסביר את האפיונים של כל מקרה בכל אחת מהברייתות ורק אח"כ לקשר את הקושיא.
כיצד הרגל:
הקדמת ידיעות שנצרכות לתלמיד להבנת הסוגיא:
ברכות ל.
סוגיית 'תפילת הדרך'
התחלה (שמש שאלות):
מה הנוסח? מי חייב?
למה מתפללים אותה?
שאלות מלאכ"ה:
מי, מה, מתי?
למה?
איך?
כמה, כיצד?
היכן?
כדאי להקיף את נושאי מבנה הגמרא בעיגול ולכותבם על הלוח עם הסבר: 1) אמר ליה אליהו – עצות של אליהו הנביא. 2) ואמר רבי יעקב – מהי תפילת הדרך 3) אימת מצלי – מתי מתפלל 4) עד כמה – עד מתי. 5) והיכי מצלי לה – איך מתפלל.
כתיבה על הלוח – כתיבת משפט ארמית על הלוח ובקשה מהתלמידים שירגמו כרצונם לפי ראות עיניהם או אפילו ניחוש:
לא תרתח - ולא תחטי
תכעס תחטא
לא תרוי - ולא תחטי
תשתה הרבה יין תחטא
וכשאתה יוצא לדרך - המלך בקונך וצא
תתייעץ בקב"ה
הסוגיא מתאפיינת במילים מעטות בארמית, וכשיש ארמית הם משפטים ברצף רוויי ארמית, לכן לא כדאי להשתמש במילון ארמית [המובא לעיל] אלא לתרגם על הלוח כמובא כאן.
