סמינר דידקטי בתנ"ך

עבודת סיכום: "סמינר דידקטי בתנ"ך" – הרב יעקב עשהאל, סמסטר א' תשע"ח

נק' מוצא רגשיות של התלמידים:
הערכה עצמית נמוכה – ביחס לסביבה (אחים, חברי הכיתה המקבילה) הם 'לא יוצלחים'
תסכול – כל מה שניסו איתם עד כה נכשל
יאוש - כל מה שניסו איתם עד כה נכשל, מיואשים מעצמם
עצבנות – על כך שהשאירו אותם לעונש לימודי בזמן שחבריהם מטיילים ומכייפים
נק' מוצא שכליות:
חוסר ענין בנלמד – הלימוד לא שייך לעולם הנפשי ככלל, ובנסיבות הללו, שהם נשארו אליו כעונש, בפרט
חוסר שייכות – נטיית נפשם איננה באוריינטציה לימודית-עיונית
חוסר התמצאות – לא מבינים את המילים הגבוהות ואת הרקע לנושא
קושי בריכוז בשיעור – קושי אובייקטיבי ככל 'לשבת' רצוף במקום אחד יותר מ-10 דקות...
2 מטרות רעיוניות וההתלבטות בדרך הוראתן בכיתה זו:
הצגת המלך כ-רודן ושליט ללא מיצרים בכל רכושם ומשפחתם של נתיניו – האם מלך ישראל הוא אדם רע? האם זה נכון שכך נהגו מלכי ישראל? כיצד ליצור מצב שהכיתה לא תלך למקום של זלזול/חוסר אמון, במלך/בנביא המתארו כך? מדוע הציור הקיצוני הזה של הנביא? ומה המטרה שלו, לאן הוא מוביל את העם?
הבקשה של העם ל'מלך ככל הגוים' – 'הכוונה התנהגותית' מתוך הפסוקים והדרכה שתעזור דווקא לחברי הכיתה הזו: כיצד נדגים לכיתה מתי אנחנו מזהים בקשה הבאה מרצון אמתי וחיובי, ומתי יש רצון לחיקוי חיצוני שמעיד על ניתוק וזיוף, שממילא גם ניכר לשומע.
חוסר שייכות: מה הבעיה בבקשת מינוי המלך שהיא גם מצוה בתורה וגם הגיונית? או מאידך, בעצם מה זה משנה בכלל, על מה הויכוח פה, שיחיו במדינה שלהם וזהו...
[רלוונטיות – להעלות על הלוח את השאלות שלהם ולהחריף אותם – האם יש אפשרות לחברה ללא הנהגה? או מה המשמעות של הנהגה ע"י מלך רע? לתת להם מקום להתבטא ולהחשיב כל מי שמביע עמה. לחלק את הכיתה ל'בעד' ו'נגד', ולהכין ב-2 קבוצות טענות לכאן ולכאן]
חוסר ענין: מה זה נוגע לחיים שלהם? ו'מה הקשר' עכשיו, לשבת וללמוד, בזמן שכולם בטיול?.. המורה מנותק ובכלל לא מבין מה כואב להם.. רוצים לעשות בלאגן, אולי יהיה קצת מעניין..
[חידוש – לשנות כיוון ולהפתיע. להתייחס לקשיים שלהם ולנסות להדגים מתוך העולם שלהם מדוע צריך הנהגה, ומה הבעיה כאשר ההנהגה איננה עסוקה במשימה שלה אלא בקידום רצונות פרטיים, כאשר כל אחד מושך לכיוון שלו בצורה אגוצנטרית, אי אפשר להתקדם לשום מקום].
חוסר התמצאות: אי הבנת הרקע לבקשה הזו. מה היה בעצם עד כה ומה היה חסר להם כעת? באיזו תקופה מדובר? הרי היו מלכים בישראל? -ביאורי מילים: "משפט המלך" – האם שופטים אותו? וההקשר לפסוק. "צאנכם יעשר"- מה הכוונה?.
[מטרה- הבנת הרקע הכללי, בהירות השאלה והבעייתיות שלה, הדגמה – כיצד שואלים שאלה באופן אמתי ומתי זה מעורב בקנטרנות (לדוג' הבן החכם והבן הרשע בהגדה ש"פ)]
ראשית כל - מה ההבדל בין 'מלך ככל הגוים' לבין המלך הרצוי? האם עומד ביסוד הדברים הבדל ביניהם?
פעולה חינוכית – כיצד מביאים את העם (או את הכיתה) לתובנה על טעותם בשאלה? כיצד הופכים שאלה קנטרנית לבקשה אמתית שמסתתרת אולי בתוכה ומסירים את המסך המסתיר אותה? כיצד באמת אפשר להשיג מטרה מבוקשת שתתקבל?
תיאור אפשרי – מה היה בשיעור? –
בפתיחת השיעור בלאגן וצעקות – לא רוצים ללמוד, למה דווקא אנחנו נשארנו, כולם מעוצבנים!
נכנסתי ואמרתי לכולם – רגע רגע רגע! למה לקחתם לי את הנושא של השיעור? איך אתם יודעים שבדיוק על זה באתי לדבר?
בכיתה הושלך שקט לנוכח ההפתעה, ומשם המשכתי בסיפור הרקע של הפרק בתנ"ך בלי 'שמות' ופרטים אלא באופן כללי, על הדילמה, על הקולות שעלו מתוך העם ועל התשובה שהם קיבלו. הוצגו הדילמות המרכזיות והתלמידים שותפו בהם, נוצר קשב.
חילקתי את הכיתה ל-2 קבוצה אחת מייצגת את העם הרוטנים והמבקשים, וקבוצה שניה מייצגת את המענה לכך.
השיעור יצר עניין אצל התלמידים ולבסוף אמרתי להם, שלסיכום, כולם יקשיבו עכשיו, עמדתי על הכסא וקראתי את טענות העם, ואת נאומו של שמואל בהטעמה דרמתית (עם ביאורי מילים משלי וקישורים במקומות הנצרכים) כל קבוצה נתבקשה לעודד בתורה את הצד שלה (מבלי לקטוע את המהלך העיקרי של הדברים).
תחקיר עצמי והפקת לקחים:
האם הצלחתי ליצור למידה? –בתנאים הנוכחים הייתה למידה פנטסטית
מה הייתי יכול להפיק בשיעור בכיתה רגילה יותר מכאן? – יותר עיון והבנה עצמית בתוך הפסוקים
האם התלמידים יצרו ענין בנלמד, ומדוע? –בהחלט כן, הם הרגישו שזה נוגע לעולמם ולמצוקתם
האם התלמידים יכולים להיבחן כעת על הפרק? –מבחינת התוכן והרקע יתכן שלא קלטו לגמרי, אך מבחינת מסרים חינוכיים הם בהחלט יצאו עם הרבה תוכן ונק' למחשבה.
האם כל מה שהספקתי ללמד הצלחתי? –בהחלט לא, רציתי לדבר על משמעות המלך בישראל ("ליבם של ישראל" – הרמב"ם), צדקותם של מלכי ישראל, ומצות מינוי המלך וכו' והאידיאליות שבמציאות המלך. יתכן שבשביל זה צריך הרחבה יותר בשיעור/ים הבא/ים.
3 מטרות מיומנות המשולבות בשיעור:
קריאה בהטעמה נכונה של הפסוקים בקטע הנלמד
מילוי טבלה על "משפט המלך" (מה יכול לעשות ברכושם ובבני משפחתם, מחולק לסעיפים)
השוואה - בין הפסוקים בציווי למינוי מלך ובין הקטע הנלמד, והעלאת שאלות.
אני חושב שהנכון ביותר בכיתה כזו הוא להתמקד בפסוקים עצמם ודרך הניגון וההטעמה, לחבר את התלמידים למהות הנלמדת כאן.
"אנחנו קובעים איזה מלך אנחנו רוצים" / "דמוקרטיה עכשיו!" / "רוצים מלך ככל הגוים" –
אני חושב שההיצמדות ללשון הנביא כאן מדויקת ומתמצתת יותר, ראשית, מכיון שזו ההדגשה שבולטת בפסוקים ושחז"ל מדגישים אותה, וחשוב שייחרט בראשם ה'קוד' של לשון הנביא (שהיא גם מובנת, ולא בבחינת 'סינית מדוברת' עבורם, במקרה דנן..) שנית מצד התוכן, כיון שיש כאן 2 דברים הכלולים בלשון זו: 1. עצם הרצון למלך 2. הרצון למלך ככל הגוים. כשבאופן פשוט הרצון למלך איננו שלילי – ופה היה לכאורה מקום לקבל את בקשתם הטריוויאלית, אך שמואל באבחנה דקה ומדויקת, מזהה את ה'ניגון' הנובע מהמילים "ככל הגויים" ולכן מתריע בפניהם ומבאר להם את הצדדים השליליים העשויים להיות להם כאן לרועץ. לכן הייתי בוחר דווקא בכותרת השלישית.
מה המסר למחנך? - הכיתה שלך היא כיתה עם כוחות, אך לפי ההבנה שלי צריך לחוות איתם את הסוגיות (ולא לימוד תוכן כשלעצמו כמו בכיתה רגילה), יותר לשתף אותם ויותר לתת להם להביע את עמדתם, גם למשוך אותם לדוגמאות מחיי עולמם וממצוקותיהם ולעודד אותם דרך כך. ככל שסדר הלימוד יהיה כך, הם יתחברו יותר ללימוד ויאהבו אותו, וגם ירגישו עד כמה הוא רלוונטי לחייהם וכן עד כמה למורה אכפת מהם כאישיות ולא כ'חמורים נושאי ספרים'. המבחן להצלחת המורה יהיה - האם הם שמחים ורוצים לבוא לשיעורים ומרגישים שהם מקבלים מהם ומשדרים זאת חזרה. כדי לתת להם תחושת הצלחה, כדאי לתת להם מבחן על פי רמתם וסגנונם ולהראות להם שהם מוצלחים, ולצ'פר אותם. להתרחק מלהשוות אותם לכתה המקבילה, וגם להטמיע את זה בקרבם פנימה, שישמחו בעצמם וביתרונותיהם ולא ירגישו כל רגשי נחיתות, הבאים מהשוואות לא צודקות ולא נכונות! אם המורה יאמין בזה, גם הם יאמינו בעצמם, ויפרחו!